קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

גרינפלד אחד1914 - 2.12.1934

גרינפלד אחד

היה זה כשנה לאחר תחילת עלייתנו על הקרקע. בוואדי חווארית הקדחת טרם הודברה, האדמות עוד לא נוקזו אלא רוכזו ולא עובדו. פחות מתריסר חברים ישבו בארבעת הצריפים שעל הגבעה הערומה.

מרבית חברי הקיבוץ וקומץ הילדים עשו בחדרה – חלקם כשכירים בעבודה חקלאית, מעין "הכשרה לבאות" ויתרם עבדו בקבוצת בניין עצמאית, שאמורה הייתה "לפרנס" את הקיבוץ ואת מניחי היסודות ל"נקודה" החדשה. לקבוצת בנין זו הצטרף "אחד" גרינפלד, "חולץ" ירוק שהגיע לא מזמן מהתנועה בהונגריה. גבר נאה וחסון, שאהב להפעיל שריריו בעבודות קשות – ניצב הוא על הפיגום של המבנה המוקם בקומתו השלישית. שעה שצריך היה למשוך את מטען הלבנים והטיט מחבל "הגלגלת" – אל הפיגום פנימה – מעדה רגלו, נפל ומצא מותו מיד. קשה היה לדמיין, כי גבר זה, השליו, הבוטח והמאוזן כל-כך יקפח חייו בתאונת עבודה – הראשונה מאז ייסוד הקיבוץ.

קברו של "אחד" היה הקבר הראשון שנכרה על אדמת הקיבוץ, ב- 2 בדצמבר 1934.

 

חבריו.