קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

גנסין יעקב-משה (ישה)
בנם-יחידם של דבורה-לאה ויהושע, נולד ביום י"א באדר ב' תרפ"ד (17.3.1924) בעיר בריצ'ני, בסרביה, רומניה, ובגיל צעיר היגר עם הוריו לצ'ילי. בצ'ילי התחנך בתנועת "השומר הצעיר", היה פעיל בסניפיה וחבר קבוצת-עלייה. בעלותו ארצה ב-29.4.1948 הצטרף לגרעין הלטינו-אמריקני של "השומר הצעיר" בנגבה. יעקב-משה היה דייקן בעבודתו, איש שקט ומתון.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב לתפקיד חבלן בחטיבת "גבעתי". היה נוהג לומר: "שגיאתו הראשונה של חבלן יכולה להיות גם האחרונה" - ואמנם נפל בעת פעולה לפירוק מוקשים בשעה שעלה על מוקש בכרמי נגבה ביום כ"ט בתמוז תש"ח (5.8.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנגבה. אמו מתה זמן קצר אחרי שנודע לה על נפילת בנה. אביו עלה ארצה כציוני ותיק ומסור.
דפים לזכרו נדפסו בספר "בטרוף הסער", לזכר חללי נגבה.