קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

קורת מנשה8.8.1924 - 30.12.2015

קורת מנשה

       מנשה קורת – דברים לזכרו          
מנשה קורת נולד בברלין גרמניה ב- 8.8.1924 בשם ורנר קרוטושין. הוא היה בן יחיד. אביו, אלברט, היה סוחר בתעשיה הכבדה. אימו קטה שלזינגר היתה מזכירה.

היא עלתה ארצה ב- 1952 וחיה לצד בנה היחיד, מנשה, כמעט 30 שנה, עד מותה בשנת 1981.

מנשה למד בגרמניה בתיכון, וממש על סיפה של המלחמה, כמעט לפני שהיה כבר מאוחר מדי, עזבה המשפחה לצ'ילה ופתחה שם בחיים חדשים.

בצ'ילה הוא היה אהוב ומקובל בתנועת הנוער וידוע לכל בכינויו מֵק.

הוא עבד בסנטיאגו בחברת  RCA" ויקטור" שייצרה מכשירי רדיו.

היה חבר תנועת השומר הצעיר משנת 1939.

מנשה עזב את צ'ילה בדצמבר 1947 ובשקט ובצנעה סבב את העולם ועבר הרפתקאות רבות על-מנת להגיע ארצה ולעזור לחבריו בנגבה בשעתה הקשה.

התקופה הראשונה בארץ לא היתה קלה. מנשה התגייס לצבא למרות בעיות רפואיות מהן סבל וכעבור זמן קצר החליט שהוא רוצה להשתחרר, אולם הצבא לא היה ערוך לשחרר חיילים אלא רק לגייסם. לבסוף רס"ר אחד חכם קרע את ניירותיו של מנשה והורה למ"צ במקום: "הוציאו אותו מכאן! הוא נכנס ללא רישיון". כך שוחרר מנשה מהצבא.

הוא מצא את הכתובת של בית הקיבוץ הארצי משם הגיע למזרע ובסופו של המסע לנגבה. לשם הגיע חסר אזרחות והצטרף ישר ללחימה בנגבה.

מנשה אוּמַן באינטנסיביות לירי בכל סוגי הנשק ולאורך כל הלחימה הקשה תרם מיכולותיו. בין היתר רישת עם שוך הקרבות את כל הקיבוץ בחשמל ועזר בשיפוץ הבתים.

 

מנשה הצטרף למעברות מיד בתום מלחמת השחרור ב-1949 וחי כרווק שנים רבות.

את אלישבע פגש באילת בזמן חופשה של פנויים-פנויות. הם התחתנו במאי 1967, אחרי   שאלישבע עברה מקיבוץ הסוללים למעברות  עם ביתה הדס. שני ילדיה הבוגרים נשארו עם אביהם בהסוללים.

דנה, ביתם המשותפת, נולדה ב-1968 וכיום יש להם ביחד 8 נכדים ונין אחד. איחוד המשפחות היה מורכב ולא פשוט אך מנשה בתבונה, בצניעות האופיינית לו ובסבלנות ידע לגשר על כל הקשיים ואת התוצאות אפשר לראות עד היום הזה.

מנשה עבד שנים רבות בחשמליה של הקיבוץ. במרוצת השנים עבר קורסים בחשמלאות ולמד שנה אחת בטכניון. אחרי החשמליה עשה קורס בהנהלת חשבונות וישב שם כ-15 שנה, עד שפרש לגמלאות.

מנשה תמיד היה פעיל בועדות שונות והיה מאוד מעורב בחיי הקיבוץ.

בשנים האחרונות, כמעט עד ימיו האחרונים, עשה מנשה את הבקרים שלו בבית דוד ולא ויתר. במשך שעות רבות היה מאזין למוסיקה קלאסית ,נהנה מהשלווה שהשרתה עליו.

 

קרוב לשנתיים מלווה אותו באהבה גדולה המטפל המסור והמדהים - סנקה שהגיע מסרילנקה ועזר ותמך במנשה במסירות אין-קץ. מנשקה היה אדם אהוב- על ידי כל מי שזכה להכירו מקרוב.  היה בעל הומור טוב, לב חם וצנוע.

מנשה השאיר אחריו משפחה גדולה ומלוכדת. ולך אלישבע, היתה הזכות לטפח את המשפחה הזו ביחד איתו.

כולנו כואבים את לכתו ומשתתפים בצערכם.

יהי זכרו ברוך.

 

                            כתבו עירית אברמוב ועדיקה                                         30.12.15

(עפ"י ראיון אישי שערך אורי בן שאול עם מנשה ואלישבע  בינואר 2014.)

 

למנשה אהובי,

לעתים קרובות כתבתי הספדים לחברים שנפטרו.  אך לא חשבתי אף פעם שאכתוב הספד לָאדם היקר לי מכל. 

מנשה היה אדם מיוחד ויחיד.  צנוע, שחי בצל של עצמו, אהב את הקיבוץ וסבל מאד מהשינויים שחלו בו בשנים האחרונות.

חוץ מהחברָה בה צמח, לא היו למנשה חברים, אך מי שזכה להכיר אותו, לא יכול היה שלא לאהוב אותו.  בשקט שלו פעל רבות, היה בהרבה תפקידים.  ותמיד למד – שנים היה מחובר ל אוניברסיטה הפתוחה – למד דרכה כמה מקצועות.  המקצוע האחרון היה הנהלת חשבונות – מקצוע בו עבד שנים רבות, עד ליציאתו לפנסיה.  שנים לא קלות עברו על מנשה, בחיפוש תעסוקה מתאימה לגילו.

מנשה היה ידוע שנים רבות בתור רווק אבוד-תקווה.  לא הייתה לו משפחה, חוץ  מאימו ז"ל, שדאגה לו מאד.  לפני כמעט 50 שנה, הכרנו בחופשה באילת, הייתה אהבה ממבט ראשון.  נדמה לי שכבר באותו ערב ידענו שנינו שנמשיך מכאן ביחד.  לאחר שנה התחתָנּוּ, ועברתי למעברות עם הדס.  למעשה, כמענק חתונה מנשה קיבל שלושה ילדים, איתם יצר קשר עמוק.  אחר-כך נולדה דנה, האושר הגדול.  נולדו נכדים, גם מהדס וגם מדנה, והנה פתאום יש משפחה גדולה מרהיבה.  את מנשה כולם אהבו, לא פחות ממה שאפשר לאהוב אב ביולוגי.

בחודשים האחרונים מצב בריאותו צנח.  הסבל היה רב.  בשבוע האחרון מצבו הִדַּרְדֵר, כולנו ניסינו לעזור לו, אך לא מצאנו מזור.  רק נתָנו לו את אהבתנו, בתקווה שהוא מרגיש זאת.

ביום רביעי, אבא הלך לישון את שנת הצהריים, וכך, ללא סֶבֵל, עצם את עיניו.  כולנו – ארבעה ילדים ונכדים – נפרדנו מאדם אהוב.  אנחנו מתנחמים בזה שעכשיו מנשה לא סובל יותר. 

מלווים אותך באהבה, בגאווה, ובתודה שהיית כאן בשבילנו.  תנוח בשלום, חיֶיךָ היו מלאים, ותשמור עלינו מלמעלה.

עצובים ואוהבים בלי גבול –

כל המשפחה

30.12.2015

מנשה יקר ואהוב שלי,

נכנסת לחיי בסערה כשהייתי בת חמש.  ככל שניסיתי להתנגד, להדוף ולבעוט אתה הוספת פשוט להיות שם, בסבלנות ובאורך רוח, לא שיפוטי, לא מוכיח, ובייחוד לא נבהל.  עברת סדרות של מבחנים, חלקם ממש עינויים מכוונים, ותמיד נשארת מכיל, מכבד וסמל של יציבות ושלווה.  בסופו של דבר פשוט שבית את לבי והיית לי לאב שני. 

גדלת בבית עוטף ואוהב, ותמיד ידעת לספר שהרגשת אהוב ומכובד.  אלו היסודות שבונים אדם חזק אך נדיב, עצמאי אך מסוגל להכיל את השונה ממנו – וכזה אתה.  כנער צעיר, חווית קשיים ומהמורות, ויחד עם ההורים נאלצת לעזוב מולדת ותרבות, וממשפחה מכובדת ובעלת אמצעים הפכתם לנרדפים ובהמשך לחסרי כל בארץ זרה, ללא שפה וללא עבודה.  אבל גם בזמנים הקשים נשארתם ביחד ועשיתם כל אחד כמיטב יכולתו, ולאט לאט הצלחת לשקם את עולמך.  זכית לעבור חצי עולם עם חברים טובים, שהייתם אחד לשני כמו אחים ואחיות מגיל 16 ועד היום, 75 שנה.  יש לכולנו מה ללמוד על מסירות וערבות הדדית מהאופן בו אתם דואגים אחד לשני, מקפידים לבקר בקביעות ולקיים את מנהגי התרבות עליהם חונכתם.  כל עוד יכולת, לא היה מצב להחמיץ את 'ערב הרֶמִיקוּבּ השבועי' אצל שושנה או חני ושלמה...  אהבתי להיכנס, בחרדת קודש יש לומר, ולראות אתכם יושבים יחד מסביב לשולחן המטבח, מוזיקה קלאסית מתנגנת ברקע, אותן צלוחיות הכיבוד הקבועות מוגשות בסדר מרגיע המסמן ש'גם בשבוע הבא נהיה בדיוק פה', ולשמוע את האות המוסכם ביניכם, שהשמיע כל שחקן משסיים את תורו.  למרות שאתה אדם שקט ומופנם, אתה אהוב ומוערך בכל אחת מתחנות חייך, וכל מי שזכה להכיר אותך מוקיר ואוהב אותך.

אין זה סוד, שבשנים האחרונות אבדה לך התשוקה לחיות.  כשעוד יכולת לדבר, היית מוחה בפנינו על המאמצים הכבירים שהרפואה משקיעה בך, והיית אומר "שישקיעו בצעירים, שלפניהם חיים שלמים".  יחד עם זאת, קבלת בהשלמה כל יום נוסף, ועד הרגע האחרון היית מתחשב, מנומס ובייחוד אציל. 

On your behalf, and from all of us – Ima, Dana, Yankale, Amir and myself – I want to thank Sanka very much for taking care of you so faithfully and with love, respect, and patience, and accompanying you to your last breath like you were his own father.  Sanka and Charitta, who was there with us, you are very-very dear to all of us and always will be, and we are so thankful for you for making Aba's last year and days so much more comfortable, dignified, and happy, making it possible for him to stay in his home to the last moment, as he wished to do so much, and as it meant to him so much.  It was a pleasure and honor for Aba and for us to know you and be helped by you so much and so dearly.

תודה רבה למוסדות הקיבוץ על הטיפול המסור לאורך השנים, על הרגישות והנגישות, שנטעו בנו שלווה וביטחון שאבא בידיים טובות. 

ותודה לך אמא, שחילצת את אבא מבדידותו והענקת לו אהבה ומשפחה, שהפכו למרכז חייו ב-49 השנים האחרונות.

חשבתי היום, 'שקיבלת' אותי כעסקת חבילה (אחת + שלושה חינם), ושאין לי, בעצם, מושג אם אהבת אותי...  אף פעם לא אמרת לי ואני אף פעם לא שאלתי...  אז תדע לך, מנושקה, שאם אהבת אותי אפילו חצי ממה שאני אוהבת אותך זה המון ואני מאושרת.  אתה יקר לי יותר ממה שמלים יכולות לתאר, ותמיד יישאר לי זיכרון מתוק על הזכות שנפלה בחלקי לגדול אתך, להכיר אותך, וללמוד ממך, איש יקר, אציל ואהוב. תודה שהזמנת אותי לחיים שלך, תודה שאהבת את אמא והענקת לה זוגיות מאושרת ויציבה, תודה שנתת לי אחות כל כך אהובה במתנה.  אנחנו נישאר מאוחדים, נשמור על אמא ואחד על השני, ונזכור אותך תמיד באהבה.  נוח בשלום על משכבך, ותהא נשמתך שלווה. 

שלך באהבה, הדס

31.1.2015

מנשה יקר,

לא אהיה היום כאן אתך, ללוותך בדרכך האחרונה, אבל ישנם רגשות, רגעים, ומילים שחוצות מרחקים, אוקיינוסים, ומרחבים של זמן. 

מהיום שנהיית אבי – יש כאלה שיקראו לך "החורג" – אבל אם היה משהוא חורג ביחסים ביננו זה היה רק באופן שבו למדתי לקבל אותך. לאט, בהססנות, ועם הרבה התנגדויות.

אתה היית הרבה יותר חד משמעי והחלטי, וקבלת את החבילה שהגיעה עם אמא שלנו אלישבע בזרועות ולב פתוח.

הרגשת, ודאגת שנדע היטב שאתה מרגיש ככה, שתעשה הכל כדי לשבור מחיצות ביננו.

אם זה ללמוד לפצח גרעינים, בהתחלה עם סכין ומזלג, למצהלותינו, ואחר כך, בעקשנות ודייקנות ייקית כמו "אזזיאתי" אמיתי, ואם זה באופן שבו התעקשת ללמד אותי שחשמל זורם לא רק בחוטים אלא גם בעורקים, ושאם לא אלמד לעבוד בצורה מסודרת, דייקנית, ואחראית, לא אהיה אף פעם בעל מקצוע רציני.

הראית לכולנו שלהיות גבר ובן אדם אמיתי זה לא השערות על החזה, אלא היכולת להיות עם הראש והרגשות שלך ביחד, עליך, כל הזמן – פתוחים, זמינים, מתרחבים כל הזמן, כל הזמן שלך, וכל הזמן נוגעים באלה שסביבך.

 

And, as if showing all of us that living all your life with "a big head" and big heart wasn't enough for you, you also gave us all a brave example how to get older with pride, with dignity, with courage, and, most of all, without losing for one moment the glint in the eye, the humor, the focus, and the joy of life.  Luckily for you, and for all of us, we've had these past few years following you, assisting you, and supporting you in any way possible the wonderful and heart-full help of Sankka and Charita, who treated you and Ima with so much love, respect, patience, and skill.  They are so much a part of our family now, and we have so much love and thanks for them.

Dear friend - As Rilke said it best – "Live your questions now, and perhaps even without knowing it, you will live along some distant day into your answers."

Menash'ke – You've certainly lived long and delivered many answers to all of us in your life.  May you rest in peace.

שלך באהבה, עמיר