קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

דיין רפאל8.2.1925 - 14.11.2015

דיין רפאל

הספד לרפאל דיין

רפאל דיין נולד בפולין למשפחת ריכטר, להוריו משה ורחל ולאחיו מטיאס.

בשנת 1933 עברה המשפחה לבואנוס איירס שבארגנטינה. שם בשנת 1941 הצטרף רפאל לתנועת השומר הצעיר. ב-1947 עלה לארץ עם הגרעין, הַיְשֵׁר לקבוץ נגבה. בנגבה, בקרבות מלחמת השחרור, נפצע ברגלו. בשנת 1949, אחרי תקופת החלמה, הגיע עם הגרעין למעברות. ב-1950 הצטרף עם עוד מספר אנשים מארגנטינה לגרעין שהיה מיועד להקמת קבוץ געש. הוא נשאר שם כשנתיים ובסופן חזר למעברות, בעקבות אהבתו לנועה. הם נישאו ונולדו להם שני בנים: גיל ואיתי.

רפאל עבד במספר מקומות בקבוץ. מעיתוני הקבוץ עולה, שהוא היה מאד מבוקש ובכל פעם היו רבים עליו. הוא היה רצוי בכל מקום בו עבד. בשנים הראשונות עבד בענף הטרקטורים הכבדים. רפאל סיפר שאחד המִבְצָעים בהם השתתף, היה חפירת הכור האטומי, ובהיות הטרקטור שלו החזק ביותר, היה האחרון שעלה ממעמקי הבור. בנוסף, השתתף בפריצת הדרך מדימונה לאילת. הוא עבד בפרדס ולאחר מכן, שנים רבות, בתרימה ובתחבורה. בין העבודות השונות גוּיָס גם לפעילות בקבוץ הארצי ובמפ"ם. שָׁם היה אחראי על צי הרכב והשתתף בגיוס כוח אדם ורכבים למערכת הבחירות ב-1973. רפאל קרא עיתונים, היה תמיד מעודכן והמשיך להתעניין בפוליטיקה - עד סוף ימיו.

בצד עבודתו עסק תמיד בספורט, כשחקן וכעסקן. במידה רבה היה הספורט מרכז חייו. בזמן שריכז את ועדת הספורט, יזם הקמת מגרש ספורט במקום מרכזי (מגרש החנייה של היום ).  הוא סיפר בהומור שכל-כך איפיין אותו שכילד אהב מאד שוקולד, והשוקולד עשה אותו לספורטאי מצליח. כילד, נהגו הוריו לתת לו כסף לאוטובוס לבית-הספר. בכסף הזה קנה שוקולד ואת הדרך לבית הספר עשה בריצה.

רפאל היה מלווה את נבחרות הכדור-עף של מעברות לכל מקום בארץ, כשהוא מפנק את השחקניות בשוקולד, שהיה אז יקר המציאות.

כך ליווה גם את בנו איתי בקריירת הכדורעף שלו, כשהוא גאה בבנו ומגיע לכל המשחקים.

עד החודש האחרון עוד ביקש רפאל שיביאו לו שוקולד - גם כדי לכבד את הנכדים וגם פשוט ליהנות ממנו. רפאל היה אדם צנוע שאהב את שגרת יומו. עם זאת היה תמיד מוכן לבדיחה טובה ולחיוך. את שנותיו האחרונות עשה ב"שיזף" - נתון לטיפולן המסור של צוות "שיזף" לאורך השנים.

יהי זכרו ברוך.

נכתב ע“י עדית נקש עירית אברמוב ורותי להב