קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

ארד אבנר22.12.1933 - 27.7.2014

ארד אבנר

אבנר ארד נולד ב- 22.12.1933 בעפולה, אח בכור לחיים. הוריהם לואיזה ואליעזר ארדיטי היו ממקימי הקבוץ.  כילד צעיר נמשך אבנר אל הטבע וחתר לגלות את סודותיו . הוא קיפץ לכל עבר וטיפס לכל מקום אפשרי ולעזאזל הפחד... בנערותו אהב במיוחד את שיעורי הטבע עם בומי. ביחד הם חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה ולמדו לנשום את הטבע ואת הים.                                                     
בגיל 17 עלה על ספינת דייג של קבוץ מעגן מיכאל והפליג אל הים לראשונה בחייו למשך 5 ימים. כששב ממסעו הימי עבד ברפת ובמסגרית הקבוץ עד גיוסו לצה"ל. בעקבות הערצתו לאנשי הפלי"ם ששהו באותה עת במעברות החליט להתנדב לשייטת 13.                        
אבנר אהב את החיים בצבא ובים. הוא אימץ את שריריו עד קצה גבול היכולת, היה מדריך חבלה ימית ואף כיהן תקופה כמפקד הקורס. במהלך שירותו נקרא להתייצב באילת יחד עם עמי רון למשימה של הטבעת משחתת מצרית בשארם א שייך. המבצע בוטל. לשמחתו של אבנר הביטול פטר אותו מלשאת על כתפיו טיבוע של אנייה ועליה 200 מלחים מצריים.  אבנר סיים קורס קצינים ושרת עוד שנה בקבע. הצבא ביקש שימשיך בשרות אך הקבוץ לא אישר זאת והוא חזר למעברות.

בשנת 1955 התחתן עם שושי זינגר אהובתו, אותה הכיר עוד בהיותו לוחם צעיר בקומנדו. לשושי ואבנר נולדו ארבעה ילדים – שחר הבכור,רוני, יורם ורחלי.                                                                                  
במסגרת עבודתו יצא אבנר להשתלמות כדייג והקים את ענף הדייג במעברות. מאז במשך 50 השנים הבאות עבד בענף שאותו הקים וטיפח.                                                                                   
לאחר מלחמת יום כיפור נסעה המשפחה לשליחות במלאווי שבאפריקה שם לימד אבנר את המקומיים לגדל דגים. כאשר שבו לארץ ב-1976 הקים אבנר את ענף דגי הנוי בקבוץ ובחצר ביתו בנה בריכת דגי נוי מרשימה.                                                                       
בהגיעו לגיל חמישים החל אבנר לעסוק בספורט ומאז ועד לפני מספר חודשים לא חדל.   הוא השתתף בתחרויות ריצה, מרתון וטריאתלון ויזם משחים למרחקים ארוכים-במיוחד בכנרת ובשארם א שייך. הוא הגיע להישגים גבוהים וזכה בתחרויות בארץ ובחו"ל. אבנר היה סגן אלוף העולם בטריאתלון ובקיץ האחרון זכה במדליית זהב במכביה ובאליפות אירופה בטריאתלון בתחרות שנערכה בתורכיה.

ביתם של שושי ואבנר גדוש בגביעים ומדליות מהתחרויות הרבות בהן השתתף.                                                                                
היה לו זמן לכל דבר: על יד ביתו צצו ועלו פינות חמד חדשות לבקרים. ביחד עם שושי פעל ללא לאות לטיפוח ביתו וגינתו. במו ידיו בנה דק מעץ ובריכת דגי נוי, הניח מרצפות וחיפש כל הזמן מה עוד אפשר לשפר. כמו כן הרבה להתבטא בעתוני הקבוץ מתוך אכפתיות ,דאגה לקבוץ ורצון להשפיע. עד גיל 54 שרת אבנר במילואים ובגיל 70 התנדב למילואים בקו התפר. הוא עבר את כל מלחמות ישראל בלי להרוג- דבר שהיה חשוב לו מאד.                                                  
בשנת 2001 איבדה המשפחה את רוני, בתם הגדולה של אבנר ושושי, שהלכה לעולמה אחרי מחלה ממושכת. רוני הותירה אחריה שני בנים: גלי בן 8 ויוחאי בן 6.                                                                                                              
בשנותיו האחרונות בין ריצה למשחה, בין טפול בנכדים לבילוי עם שושי יצא אבנר אל הים ולאחר שהתעמל קצת על החול התיישב עם כוס קפה אל מול הגלים.או אז עלו ובאו המילים חוברות אלו לאלו ושירים חדשים נולדו: רומנטיקה ואהבה, עצבות וצער- חיים שלמים נרקמו ונחרזו בשיריו הנוגים והנוגעים.                                                                                        
אבנר הותיר אחריו משפחה ענפה- 12 נכדים ועוד שלושה מאומצים. רעייתו שושי ,וילדיו שחר, יורם ורחלי. אבנר יצר קשרים עם כל הסובבים אותו ועם כל אחד מצא שפה משותפת.                         
הוא היה אדם אוהב ונאהב - יהי זכרו ברוך.                                                              
{רותי להב ועדיקה נקש- על פי קורות חייו של אבנר –  כפי שהופיעו בספר שיריו}.