קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

כתר פסיה24.4.1925 - 19.4.2007

כתר פסיה

פסיה איננה

שתי המילים האלה לא נתפסות ביחד, אצלי בזיכרון נשארה פסיה החרוצה ואשת ההומור הטוב. הרבה שנים הלכנו יחד, ראשית גידלנו את ילדנו. יחד היא את הבת האחרונה, אני את בני הבכור.

בהמשך גרנו בשכנות טובה כמה שנים בשיכון הותיקים הראשון שלנו. לא זכור לי שאי פעם היו בינינו אי הבנות, היתה שכנות למופת. בחלוף השנים עבדנו יחד במטבח. פסיה היתה חרוצה מאד וזריזה והיתה לא תבונת כפיים, איתה אי אפשר היה להתחרות בהספק. עברו השנים ונפרדנו אך כל שנה נפגשנו לקראת ראש השנה ופסח במטבח בעשיית גפילטע פיש בלילה. ושוב לא היה כמוה בזריזות ובשמחת החיים. העבודה היתה רצה ואיתה הפטפוטים שלנו, אלה היו לילות קסומים וזה נמשך הרבה שנים עד שהתחילו לקנות את הדגים לחגים ואז נפסקה חדוות היצירה שלנו.

בהמשך השנים נפגשנו שוב ב"תרימה" ושוב לא היה לה מתחרה בעבודה. תמיד היתה צריכה להיות על ידה ערמה גדולה של קופסאות כדי שתוכל לעבוד ברצף ובמהירות. עבדנו, הרבה שנים בתרימה יחד עד שהיא יצאה ל"עמל". גם בעמל השם הולך לפניה, מאז הינו נפגשות במרכולית ותמיד בחילופי בדיחות ביידיש, מאד אהבתי את פסיה והיא תחסר לי בנוף הקיבוצי. גידלת משפחה ענפה לתפארת ואנו נצרור אותך בצרור החיים ותמיד אזכור אותך בהומור

יהי זכרך ברוך

 

מרים ישראלי.