קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

חפרי (אליהו) איליץ'10.6.1913 - 30.10.2003

חפרי (אליהו) איליץ'

אליהו (איליץ') חפרי

במילות ההספד שלו לאסתר חפרי ז"ל, חברתו לחיים, ביטא איליץ' חברנו את תמצית הווייתו בימי חייו, כשכתב: "היות וקשה לי לדבר, אכתוב מספר מילים. היינו ביחד בטוב וברע כשישים שנה, אך בסופו של דבר, זוכר אני את האושר. לא התלוננו על כלום, כי בסופו של דבר היה טוב... אני מסיים... לא כדאי להרבות במילים". אכן היה זה סיכום אופייני, חסכני מאד במילים, של אדם שפעל ועשה רבות, ולכבוד יהא לנו להזכיר את הצמתים העיקריים והמשמעותיים של חייו:

אליהו ויידא חפרי נולד ב- 1913 בבודפשט הונגריה, להוריו אברהם ושרה ווידא. היתה זו משפחה בת ארבע אחיות ושני אחים. אמו, אישה דתית אדוקה. אביו מיזג באורח מיוחד אמונה דתית עם השקפה סוציאליסטית, ומאוחר יותר קומוניסטית. החינוך לבנו ניתן בהתאם למיזוג הזה. בהיותו בן 13 הגיע איליץ לקן השומר הצעיר, והתמיד בחברותו בתנועה עד להכשרה החקלאית והטכנית, לקראת עלייתו ארצה. לארץ ישראל עלה ב- 1933, בהסכמת הוריו ובאורח בלתי-לגאלי, כביכול בקבוצת כדורגל.

פישל למפרט ז"ל קיבל אותו בחיפה, והביאו לחדרה. בשנת 1934 עבד בקידוח בארות בסביבת פרדס-חנה כרכור. מחדרה יצא ביחד עם חבריו מן "הקיבוץ ההונגרי" ויתר ראשוני מעברות לוואדי חווארית. הוא עבד כעגלון בהוהלת שתילים לנטיעת הפרדס ושאר עבודות חקלאיות. כעגלון היה מוביל את חלב הפרות של משמר השרון, כפר חיים ומעברות לכפר ויתקין, משם יצא החלב בדרך לא דרך לתל-אביב. כן עבד במסגרייה ובנגריה במסגרת הקמת הנקודה שנקראה בהמשך "קיבוץ מעברות".

בשנת 1936 עבד איליץ' בהדברת המלריה בנחל אלכסנדר, וסייע בתחום זה גם לשוכני הכפר הערבי שממול. "אצלי העבודה עמדה מעל הכול", כתב ברבות הימים, "שני ערכים היו חשובים ביותר בעינינו באותם ימים: חריצות בעבודה והסתפקות במועט".

בין השנים 1936-39, פעל כ"גפיר" במשטרת הישובים מטעם השלטונות הבריטיים, וכן עבד כנהג בבניית מחנות צבא בריטיים סביב עזה, באר-שבע ורפיח. "הייתי חוזר הביתה עייף ורצוץ ו...מרוצה", אמר. בשנים הללו חי באינטנסיביות את חיי החברה במעברות, וקלט כנהג לעת מצוא את חברת הנוער שהגיעה מגרמניה. קשריו עם אסתר שהייתה לאשתו החלו במקביל לגיוסו לצבא הבריטי.

ב-1940 התנדב למלחמה נגד גרמניה. תחילה הגיע לבגדד, הובלת כלי רכב גדולים משם, אך ביחד עם המתנדבים היהודים פעלו בעיקר במדבר שבצפון-אפריקה למול האיטלקים, שם התנסו בהפגזות הגרמנים, בתנאי מדבר קשים מאד ובמחסור במים. בזיכרונותיו העיד איליץ' בהתרגשות על המפגש עם הקהילה היהודית בבית-הכנסת בבנגזי, לשם הגיע עם חבריו במשאיות מעוטרות בסמלי מגן דוד. עם נפילת טוברוק, אחר שנת היעדרות מן הבית, צלצל יום אחד פעמון הקיבוץ כדי להודיע כי – "איליץ' הגיע!...

"כל הקיבוץ התאסף על מדרגות חדר-האוכל", סיפר איליץ', "והשמחה הייתה גדולה. נערכה מסיבה ספונטאנית, ואפילו שיר נכתב לכבודי ולכבוד פלוגתי, פלוגת ספקי המים, שיר של איזיא פסח וניסים ניסימוב". בכסף משכורתו, ששלח איליץ' ממצרים לקיבוץ, נבנתה, לשמחת הילדים הראשונים, בריכת שחייה בשיפולי גבעת טרשים חשופה, רמות חפר כיום.

נסיגת רומל הייתה סימן לפלישה הגדולה של בנות הברית לאיטליה. עם התקדמות הצבא צפונה השתתף איליץ' כמכונאי במערכה, בה התרחש גם קרב מונטה קסינו האכזרי. על השתתפותו קיבל אות הוקרה ממלך אנגליה.

איליץ' השתחרר מן הצבא הבריטי במרץ 1946, כעבור שש שנות שירות, אך בתחילת 1947 כבר נקרא לקורס מכי"ם וקורסים נוספים לקראת מלחמת השחרור. הוא השתתף בכיבוש קקון מידי צבא קאוקג'י;  ב- 14 במאי 1948 היה אחראי במשלטי קקון על הטקס לכבוד ההכרזה על הקמת המדינה; עם פרשת אלטלנה הצליח להשתלט על סערת רוחות בקרב מחלקה של חברי אצ"ל, עליה הופקד בכפר-יונה. "אמנם לכל אחד ישנה האידיאולוגיה שלו", אמר להם, "אבל קודם כול אנחנו חיילים". הם קיבלו בכבוד את גישתו.

עוד השתתף איליץ' ב- 1956 ב"מלחמת קדש" כמכונאי, וסייע כאחראי מטעם "משק לשעת חירום" על אספקת המים לאזור עמק-חפר במלחמת "ששת הימים". בהדרגה הודגש עם הזמן אורח החיים האזרחי שלו והיותו איש של שלום. ילדיהם של אסתר ואיליץ', רעיה, אילן ואורית נולדו במהלך חייהם המשותפים. הקן המשפחתי היה למרכז חיים של איליץ' והוא התמסר לכולם, לאסתר, לילדים, לנכדים ולנינים. רק כך כנראה ניתן להסביר את התגבשות המשפחה, ואת מסירות הרבה בה טופל על-ידם בעת חוליו. אלא שכדבריו: "אני אדם בלי 'זיץ-פלייש'. אוהב להיות עסוק ומבוקש, להזיז דברים, להרגיש שאני מפעיל מערכת די גדולה והיא נענית לי". לכן השתלב תמיד בתפקידים: אירגון עובדי המים, בניית המחסן הממוחשב ב"גרנות", דאגה ללא פשרות לענייני הבטיחות שם, חזרה הביתה לחצרנות בתי-הילדים, לא נשכח את האמירה הרווחת אצל ילדינו בהגייה המיוחדת להם: "איליץ' יתקן"... ולבסוף – שנים ארוכות בשירות החברים בחשמלייה.

בין הניירות שנאספו בארכיון בתיקו של איליץ' מצויות תעודות בדבר חגיגות ימי הולדת שחגגו לו בקיבוץ ובמשפחה: יום הולדת שבעים, יום הולדת שמונים. היה איש רב מעשים, אהוב ומוערך על ידנו. נזכור אותו תמיד.

 

כתבה: לינה דר.