קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

חפרי אסתר28.8.1922 - 25.11.2002

חפרי אסתר

אסתר – שלום לך – בפעם האחרונה!

לפני כמעט 64 שנים אביך הביא אותך לתחנת הרכבת במינכן, הצטרפת לקבוצה שלנו, ומאז דרכינו לא נפרדו.

יחד עברנו את הפרידה הקשה מההורים ואנחנו למעשה עדיין ילדים בני 16; יחד הגענו למעברות – אל הבלתי ידוע. הדרך של שתינו נמשכה באותו המסלול, כל אחת לפי הנתונים שלה – אבל תמיד אחת ליד השניה. באותו היום התחתנו, יחד גידלנו את שלושת ילדינו, כאשר בתינו היו אכסניה והיינו יד עוזרת בהמשך כל השנים – אחת לשניה.

אסתר נולדה בעיירה קטנה בדרומה של גרמניה, אחות קטנה לשני אחים גדולים ואחות גדולה לאחות צעירה. היה לה קשר לחבר מבוגר ב"וורקלאוטה" – "השומר הצעיר" וכך צורפה אלינו על ידי התנועה. היה לא קל להיקלט בקבוצה, הדיאלקט (ניב) הדרומי שלה לא היה מובן לכולם – אבל אסתר עשתה מאמץ עצום להתגבר על המכשול הראשון הזה.

אסתר הביאה אתה מבית חם ואוהב: לב חם ודחף תמידי לעזור לכולם כמיטב יכולתה. הביאה אתה דברים חשובים לחיים המשותפים. היו לה ידי זהב שידעו לעשות הכל – וגישה נפלאה ופתוחה לבני אדם ובפרט לילדים. כמטפלת במשך שנים ארוכות של עבודה מסורה לאין קץ, גידלה באהבה תינוקות וילדים – וגם את ילדיה שלה יחד עם איליץ'.

הפרידה קשה – את נפרדת מאתנו יותר מדי מהר.

נוחי בשלום!

אורה לכיש  26.11.2002