קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

גרינבלט גיטה17.12.1909 - 6.2.2000

גרינבלט גיטה

לסבתא גיטה

לפני כמה שנים, בתקופה שהיינו קרובות ואת נהגת לספר לי המון על עברך, משפחתך וחברותייך – אמרת שאת רוצה שאני אספר עלייך. בזמנו, זה נראה כל כך רחוק ולא מתאים... ואת כבר כל כך רצית להגיע לרגע...

משך שעות וימים סיפרת על בית הורייך, על הגימנסיה העברית, איך היית תלמידה מצטיינת ונתת שיעורי עזר. סיפרת על שהותך בקיבוץ בית זרע ועל הפרידה מכל חברייך, כשעברת למעברות. סיפרת על השליחות בחו"ל. על לוי, ועוד ועוד. לא תמיד הצלחתי להבין את פרטי הסיפור – אבל כל כך שמחת על ההקשבה – שהשאר פשוט לא היה חשוב.

זה היה זמן לפני שהתחלת ליפול ולאבד את הזיכרון והריכוז. בסופו של דבר הגיל הגיע גם אלייך – ונאלצת לעבור מהדירה, שכל כך אהבת. אז התחילו השנים של הוויכוחים. לא יכולת להיפרד מעצמאותך ומפרטיותך ולכל דירה שנכנסת הבאת געגועים אל הדירה הקודמת.

המכה הקשה מכל – הייתה לאבד את ארנון. נכדך הבכור והאהוב. "כולם" קראת לו. לא הצלחת להבין מה פתאום? איך? הנכד? לפניך? ולא היו תשובות לנחמה. ובסוף – "שיזף", "בית חולים" בשפתך... טיפלו בך כל כך יפה. בעדינות ומסירות שלא ידעו גבולות. ואת רצית לצאת משם, ובכל יום היית מעלה רעיון חדש איך תעשי זאת...

בתקופה האחרונה התרחקנו ובכל פעם שבאתי, אמרת לי שאני צריכה לבוא יותר, שאנחנו לא בסדר, כי אסור להשאיר את סבתא לבד. ותמיד צדקת. ועכשיו סבתא, כמו שסיכמנו, אני נפרדת ממך.

הפעם לא באתי והשארתי אותך עם כל המשפחה שלנו, הנכדים שלך, החברות ויורם שלא פספס את הביקור אצלך, אפילו יום אחד! ועם עוד הרבה אנשים שתמיד דאגו ושאלו לשלומך.

סבתא, הבוקר התעוררתי מוקדם מאד ולא הצלחתי להירדם. באותו זמן, בצד השני של העולם את החלטת שהספיק לך. ואני יודעת, בדרך למקום שאליו הלכת – עצרת לרגע בצד השני של העולם – כדי להיפרד ממני: סאניוויל, קליפורניה, 8 בבוקר.

להתראות סבתא. אני מלווה אותך, כמו כולם – רק מרחוק – באהבה וגעגועים.

שירי