קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

מס יהודית18.2.1944 - 25.12.1996

מס יהודית

הי מאמי.

עכשיו לילה. הלילה הראשון בלעדייך.

ולא יוצאת לי מהראש התמונה שלך, שוכבת חסרת תנועה על המיטה. אמרו לי שאת נראית שלווה, שכל ייסורייך  מאחורייך ושטוב לך עכשיו. ואני רוצה להאמין, באמת רוצה.

לא דיברנו הרבה בתקופה האחרונה. למדנו לקרוא אותך. וכל טון של מילה, וכל תנוחה של הראש דיברו יותר מאלף מילים. ואלו היו מילים קשות וכואבות, רוויות כאב פיזי ונפשי כאחד. אבל אני חושבת שבסוף, בדקות האחרונות – ידעת והשלמת. ואני רוצה להאמין. באמת רוצה.

ובכאבי אני בורחת אל זיכרונות ילדות, שבתחילה נראים חלושים ועמומים, אבל לאט לאט מתחזקים: והנה אנו פוסעות יד ביד, בדרך להשכבה בבית הילדים, ואת שרה לי שיר שאת טוענת שנכתב במיוחד עבורי. והנה אנחנו קוראות סיפור, ומתווכחות על כל מילה ומילה, אבל בעצם מסכימות על הכל. ומקשיבות לתקליט ישן של מחזמר, שבצעירותך ידעת את כל מילותיו בע"פ. ובכושר התיאור שלך, ובשפתך העשירה, קמים לחיים אנשים ומקומות שמעולם לא ראיתי, ובכל זאת אני מרגישה כאילו הכרתי אותם ככף ידי.

ואני חושבת שאת חוזרת עכשיו לכל המקומות הנפלאים האלו, ואת פוגשת את כל האנשים שכה חסרו לך. ואני רוצה להאמין. באמת רוצה!

שני