קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

לוי אוריאל10.5.1941 - 7.9.2013

לוי אוריאל

לזכרו של אוריאל

 

אוריאל נולד ב- 10 במאי 1941 בקיבוץ מעברות.

זמן מה לאחר היוולדו התברר שהוא אינו כמו כל הילדים ויהיה צורך להעניק לו טיפול מיוחד.

הימים היו ימי ראשית הקיבוץ. בחורים ובחורות צעירים, חסרי ניסיון, אשר כל רוחם ומרצם הוקדשו לפיתוחו וקידומו של הקיבוץ.

בהעדר מסגרת קיבוצית מתאימה, עברה אמא עם אוריאל לבית הפועלות בתל אביב בניהולה של מניה שוחט. המסגרת החדשה אפשרה לאמא להיות עם אוריאל לצד העבודה במקום.

עם עבור הזמן מצבו של אוריאל התברר ונמצא לו מקום במעון סיעודי "לבצלר" שבהרצליה. במעון זה שהה כ- 20 שנה. עם בגרותו הועבר ל"כפר השוודי" בירושלים בשנת 1963. ההורים נהגו לבקרו אחת לשבועיים כאשר לביקור קדמה הכנה מדוקדקת שלא יחסר דבר. אוריאל היה מגיע לחופשות בחגים ובחופשת הקיץ,  ביקורים שהסבו לו אושר רב.

כך התנהלו הדברים עד שאבא נפטר ב 1982 ונרתמתי לעזרתה של אמא בביקורים בכפר השוודי. בביקורים אלו למדתי מקרוב על המקום, האוכלוסייה וההתנהלות. אני זוכר שתמיד בדרך חזרה נסענו בשקט שלאחר הביקור, כאשר אמא נושאת על גבה את החוויות הקשות מהביקור ואני לומד את המציאות הקשה.

בתקופה זו נרתמו לעזרה רינה אדר ועובדיה נקש אשר תמיד היו מוכנים לעזור לאמא בנסיעותיה. רינה בפשטות הגישה שלה התקשרה לאוריאל והוא אימץ אותה כאחות. עזרה זו חיזקה מאוד את רוחה של אמא בימים הקשים.

בשנת 1993 הביקורים הפכו לקשים יותר ויותר ואמא בהחלטה אמיצה פנתה לקיבוץ מעברות להעביר את אוריאל לבית שיזף .

בקשתה של אמא התקבלה בנכונות מלאה ותוך זמן קצר, עם השלמת הסידורים אוריאל עבר לבית שיזף, מקום בו שהה כ- 20 שנה עד יום מותו.

הבית ב"שיזף" שינה את איכות החיים לאוריאל ולאמא מהקצה אל הקצה. אמא ביקרה את אוריאל כל יום, דאגה לכל צרכיו הקטנים, לימדה אותו דברים חדשים, דיברה איתו וענינה אותו בנעשה סביב, לצד הטיפול המסור לו זכה מהצוות הסיעודי לאורך כל השנים בהן שהה בשיזף.

במסגרת המעבר לשיזף קיבוץ מעברות נערך לדאוג לכל צרכיו של אוריאל עד סוף ימיו, דבר שנתן לאמא שקט וביטחון.

בתקופה האחרונה חלה החמרה במצבו הבריאותי, כאשר צוות שיזף והצוות הרפואי עוקבים ומטפלים בכל הנדרש.

ביום ו' 6/9/13  ביקרנו אותו בפעם האחרונה בבית החולים עם אמא שניסתה לתקשר איתו אבל הדבר היה קשה. בלילה של אותו יום אוריאל נפטר בבית החולים.

אנו המשפחה מלאי הערכה לטיפול המסור לו זכה אוריאל במעברות ובבית "שיזף" במהלך השנים ורוצים להודות לצוות המטפל אשר לא חסך מאמץ והקל על אוריאל את התקופה האחרונה.

אמא אנו מקוים שתמצאי נחמה וסיפוק מהמשפחה, הנכדים והנינים הנמצאים סביבך.

משה לוי

 

הספד לאוריאל לוי – 08.09.13

 

אוריאל נולד במאי 1941.

בן ראשון לז'קו ורות.

אוריאל היה שונה, אחר ומיוחד. אך הצרכים שלו היו כמו של כולנו –

חום, אהבה ויחס – ולזה הוא זכה בגדול.

קודם כל מההורים, שהנתינה שלהם הייתה ללא גבול וכשרות נשארה לבד, היא הקדישה את כל-כולה אליו והרבה מהידע שלו היה בזכותה.

בשנים קודמות אוריאל היה מעורה בכל השירים החדשים והישנים. מי כתב אותם ומי מבצע.

בשנים שהיה בירושלים גם ידע "הכל" על בית"ר ירושלים, על כל פנים הרבה יותר מרובנו.

לפני שמונה-עשרה שנים רות העלתה את המחשבה. ביקשה שאוריאל יעבור לבית "שיזף" ואלו היו שנים מאד טובות לו. למרות שגם הגיל לא היטיב עימו, היו לו שנים טובות בהרבה משהיו בירושלים.

אוריאל ידע לבטא בדרכו שלו אסירות תודה והסובבים והעובדים איתו הרגישו בכך.

נדמה לי שהוא היה הדייר הוותיק ב"שיזף" והעובדות כולן אהבו אותו.

 

לרות, שתמצאי נחמה וכוח עם הנכדים והנינים וכולנו מוקירים אותך על נתינתך ללא גבול.

 

רנה אדר.