קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

שופן טונה26.6.1908 - 8.4.2004

שופן טונה

דברי פרידה מטונה – כתבה מרים פסח

כעת, אני איתך, טונה,

ואתכם הניצבים כאן היום – משפחתי וחברי מעברות, שבאתם ללוות את טונה אל מנוחתה הנכונה.

וגם איתכם אני כאן עכשיו -  משפחתי שעברה מן החיים את ליבי הזוכר: סבתא ממה ודודה רחל ודוד ניסים והדוד צבי ואמא שלי אסתרינה ואבא שלי איזיא, ובני הדודים, שייבדלו לחיים ארוכים: אורי ורודי וחדוה ולאה. ואף כי פזורים אנחנו מאד, בין מתים ובין חיים, בין חיים כאלה לבין חיים אחרים – כולנו באים משורש אחד ומורשת, שחלקה בגנים וחלקה בפולקלור וכולה בזיכרוננו או אף חרוטה על לוח לבנו. מורשת הבאה בימים שכאלה, ובכל יום אחר מזדמן – בריחות ובמראות ובצלילים, בהקיץ ובחלום הלילה.

אהבתי את טונה מאד וחשבתי שהיא אישה מיוחדת במינה: אשה שבגיל 96 עדיין היא בשבילי "טוני", כפי שקראה לה סבתא ממה ושתי אחיותיה רחל ואסטרינה. אשה שבינה לבין העולם מעין פילטר מסנן-רוע, תמימה כל כך, אשה שמאמינה שהכל טוב ונעים ולא מכירה את הרפרטואר הרגשי הקשה, הממאיר, כמו כעס וקנאה ושנאה.

טונה קיבלה את כולם והיתה אסירת תודה על כל נתינה קטנה שקיבלה מאחרים, ונהנתה מדברים קטנים ומובנים מאליהם, כמו: שולחן ערוך יפה, נעים וטעים, כמו תוכנית מעניינת בטלוויזיה, כמו הרצאה ומסיבה ועיתון הקיבוץ והקיבוץ כולו. הכל היה "נפלא" ו"נהדר". בשכנות לחום ואהבה, שכנה לה ביישנות רבה מעצורים שלא ידעו ממש לגעת, לחבק. טונה שייכת לדור גדול, אציל, מהפכני ומלא מעצורים...

 

מאז הלכה אימי לעולמה, היתה לי טונה קצת אמא ולבנותי, קצת סבתא. היא אהבה אותן והעטירה ושיבחה ופינקה, במעט שהיינו יחד. היתה שואלת אותי: "מה שלום הבנות"? "הבנות" היה גם הכינוי לבנותיה שלה, כיחידה אחת, יחידת אהבה ונתינה, וגם יחידת דאגה.

כמעט כמו אמה, שנפטרה בגיל 95, הולכת טונה אל עולמה שבעת ימים, קצת עייפה, אך מרוצה. תמיד מרוצה ובנותיה, חדוה ולאה, היטיבו עימה מאד בערוב ימיה.

 

ולכם חברי מעברות, שקיבוצכם הו ארצי, מולדתי ובית אבי, אומר תודה על שהענקתם לטונה שיבה טובה, ואהבה, והנעמתם את ימיה – ואשירה שזכתה ליפה ביותר שחברתכם יודעת לתת.

 

ועכשיו, מה?

טונה תעבור את הזכרון עוקף-מוות ונשמתה תהיה צרורה בצרור החיים, ואל הסוף הזה כיוון "קוהלת" כשאמר: "וישוב העפר אל הארץ כשהיה, והרוח תשוב את אלוהים אשר נתנה".

 

מרים פסח