קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

ברקוביץ (ארד) רוני

רוני... רוני...

רוני של התלתלים...עם הקרחת המוסתרת לעיתים עם הבנדנה... עם הצעיפים הצבעוניים... עם הגופיות...  צובעת מלאכים של גבס בזהב במדרגות..

רוני של הדלת הורודה עם הסברסים, ושלט גדול "ברוכים הבאים" מחייך לקראתם.. רוני מצלמת רימונים...ו"שנות טובות" של כל המשפחה, ושולחת לשכנים שיתלו על המקרר.. צובעת מדפים בכחול.. מטפלת בגינה הקטנה והפורחת.. כל צמח זוכה לכמה מילים שלה.. מבייש את הקוצים ב"חלק שלנו".

רוני של הצחוק הרחב כשטוב, ועובר ומרפה ואופטימי, או הפה המעוקם במן נעימה כזו..."אין מה לעשות, מתגברים"... כשרע, והכל באותה אינטונציה חותכת, שאין מה להרחיב במילים, כי יש משימה וצריך לעמוד בה, וזהו!

רוני ושמעון של מסיבות הרחבות המשפחתיות על הדשא, של ימי ההולדת היצירתיים לילדים, של הבית הלא גמור של העץ, של הפרויקטים לחגים, של המודעות המקסימות, של האסתטיקה הבלתי נדלית.. של הקו ה"ברקוביצ'י" שכבר אני מכירה אותו... של ה"חמסות" עם הכבשים והתרנגולים והצדפים..

וגלי ויוחאי הגדלים ביחד עם הצבעוניות היצירתית הזו. גלי עם עיני ה"גולות" הכחולות הגדולות ומשחקי המילים של ירון, ויוחאי עם הראש היצירתי, המתחפש, המשחק, כשכל כובע עם נצנצים מחזיר אותו לעולם הדמיון...

וחיים של יומיום כל כך שגרתיים, וכל כך לא...

נוסעים וחוזרים לאורך שנים של מאבקים, בין הצלחות לכישלונות, בין ייאוש לתקווה, להרבה תקווה... בין רגיעות והפוגות, לבין מאבקים חובקי עולם של תרופות ורייקי..  כי גבורה בעיני היא החיים של עכשיו, של הרגע, של עוד פיסת ביחד, של עוד מניע לקום, של עוד פרויקט לבצע, של עוד טיפול מכאיב לעבור, של מדרגות לקשט...

ואנחנו השכנים שלא מרעישים מלמעלה, השכנים המבוגרים בבית המלא ילדים, יורדים ועולים במדרגות, מחייכים לחידושים, מתעניינים באומנות, ומרגישים איך כל ההפנינג הצבעוני הזה גורם לנו לחייך, ולחבב (בשקט אמנם) את השכנים מלמטה, ואת רוני הנמרצת, רוני עם התלתלים... רוני עם הצעיפים הארוכים.. שעכשיו צובעת מלאכים בזהב במדרגות של מקום אחר.

בהרבה חיבה וגעגועים

 

נורית יואל