קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

בר און מינה15.1.1921 - 10.1.2014

בר און מינה

אני נפרד היום מאימא. זוגתי וילדי נפרדים מסבתא מיוחדת במינה. קרובי המשפחה נפרדים ממי שהייתה ציר מרכזי של כל הקשרים המשפחתיים. כל החברים שהתאספו כאן היום נפרדים, כל אחד, ממשהו שהכירו ואהבו בך.

הפרידה הזאת, גם כשמגיעה בשיבה טובה ומבורכת, היא תמיד כואבת וקשה.

נולַדְת בעיירה קטנה במזרח פולין, בתקופה של בין המלחמות, למשפחה של רבנים  ומלומדים. ללימודי התיכון שלחו אותך לעיר הגדולה, ללמוד בעברית בגימנסיה העברית בביאליסטוק. אבא שלך – סבא שלי – היה בין הבודדים שראה את הסערה שהולכת ומתרגשת על העם היהודי, ובאומץ רב עזב משפחה ושלושה ילדים ונסע לצ'ילה הרחוקה לנסות ולהכין מקום בטוח למשפחתו. לאחר שלוש שנים שם, שבועות ספורים לפני פלישת הגרמנים לפולין, הוא הצליח להביא אתכם אליו לצי'לה, באוניה האחרונה שיצאה מפולין. מכל המשפחה הענֵפה שלך בפולין ומחבריך הרבים, אלה שנשארו שם, בקושי נשאר זֶכֶר.

בצ'ילה פגשתם עולם חדש – שמחת חיים, חיי שפע, משפחה גדולה – הכי רחוק מהחורבן שהיה נחלת אלה שנשארו באירופה. למדת באוניברסיטה, מהר מאד השתלבת בפעילות הציונית שם, ושם גם פגשת את מי שהפך לבן-זוגך ל- 60 השנים הבאות, אבא שלי, אבנר. יחד נסחפתם לתנועת הנוער הציונית והחילונית - השומר הצעיר, ומשם היה ברור שברגע שיתאפשר תגשימו עצמכם בתופעה הייחודית הזאת שנקראת קיבוץ.

לאחר שנפתחו השערים, עם הקמת המדינה, יצאת עם האחים שלך ועם בעלך למדינה שזה עתה הוקמה, משאירים מאחור הורים דואגים, חיי נוחות ועתיד מבטיח.

מאז ועד היום הפך הקיבוץ לחלק בלתי נפרד ממך. כל חייך היו מופת של מסירות, עבודה קשה, התגייסות לכל משימה, והכל בשילוב  של חיי משפחה מלאים ואוהבים.  רגש החובה שהיה חלק מרכזי בכל מעשייך לא גרם לך אפילו לסָפֵק כלשהו, כאשר הגיע תורי להתגייס, וכבן יחיד היית צריכה לחתום לי על אישור ללכת דווקא לקשה ולמסוכן, אולי כפי שחינכת אותי.

מעולם לא התלוננת, לא על עבודה קשה ולא על בריאות, שנוטה לאכזב ככל שמתבגרים. עד יומך האחרון התעקשת לנהל את חייך כעצמאית, מעורה בכל מה שקורה וצלולה, כפי שהיינו כולנו רוצים להיות - גם אם צעירים ממך בעשרות שנים.

בטיולייך בשבילי הקיבוץ הייתה לך תמיד מילה טובה לכל מי שפגשת. עד יומך האחרון היית מקבלת טלפונים מרחבי העולם, מכאלה שהיו תלמידייך לפני עשרות שנים, שתמיד זכרו אותך ואת אירחת אותם בשמחה גדולה ובסקרנות. מעולם לא שכחת ימי הולדת ואירועים משפחתיים. דאגת תמיד שהמשפחה המורחבת תמשיך להיפגש ותמיד קיבלת את כולם במאור פנים, מטופחת ומלאת רצון ושִׂמְחַת חיים. היית חלק מהחיים של הנכדים שלך, לא החסרת שום פרט בכל העובר עליהם ותמיד עם עצה טובה ואהבה אין קץ.

הפרידה תמיד כואבת, אבל אני מתנחם בידיעה שחיית חיים מלאים משמעותיים וארוכים, מוקפת במשפחה, נכדים, חברים וקהילה תומכת. את נטמנת כאן, מול ביתך, ליד אבא שאהבת כל כך ורבים מחבריך. הלכת לעולמך זקופה, צלולה ואהובה. 

נוחי בשלום.

עמרי בר און.

                   

 

לזכרה של מינה בראון

 

אנו מכונסים כאן, מלווים את חברתנו היקרה, מינה בראון, בדרכה האחרונה, שנכנעה למחלתה אחרי מאבק עיקש.

 

סיפור חייה של מינה – עד הגיעה לגיל 93 שנה - היה מגוון ומלא. היא נולדה בעיירה זבלודוף שבפולין, בקרבת עיר המחוז ביאליסטוק. רוב 2,000 תושביה של העיירה היו בעלי אמונה דתית-יהודית-מסורתית עמוקה. בסוף שנת 1938 היגרה המשפחה לצילה: הוריה של מינה, אחותה - בשקה ואחיה - עקיבא.

היא קלטה תוך זמן קצר, יחסית, את שפת המקום - ספרדית, מה שאיפשר לה

להתחיל בלימודיה, אותם השלימה עם תואר אוניברסיטאי להיסטוריה.

כעבור זמן מה הצטרפה לסגל המורים בבית הספר התיכון של הקהילה היהודית במקום, שהוקם בסנטיאגו.

כמו כן, הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" המקומית, שהוקמה על ידי נוער יוצא-גרמניה, שהגיעו אז כפליטים - נרדפי הנאצים.

על רקע השכלתה היהודית ובידיעתה עברית על בוריה, הטביעה בתנועה ערכים ומנהגים לאומיים חשובים.

יחד עם אבנר – חברהּ לחיים – הצטרפו לתנועה, מבין ראשוני הנוער המקומי.

לאורך דרכה בקיבוץ כיהנה כמורה ומחנכת ברמות החינוכיות השונות.

כאשר התרחבה תופעת המתנדבים מחו"ל שהגיעו לקיבוץ, שימשה כמורה לעברית למאות מהם. הן כמורה בביה"ס רמות-חפר בקיבוץ, הן באולפן וגם בפעילות התרבותית הענפה, עמדה מינה על תכנים יהודיים מסורתיים רלוונטיים.

פטירתו של אבנר היוותה עבורה אירוע כואב ואכזר עד לימיה האחרונים.

כשנולדו נכדיה האהובים היה נראה שמרכזיותם בחייה מיתנה את צערה.

אנחנו, חבריה לדרך ולחיים לאורך למעלה מ-75 שנה, חשים אובדן בחיינו.

הזמן לא ימתן את הזיכרון של נוכחותה ודמותה שיישארו איתנו לעד.

 

 

 

דברי הספד על דמות יקרה שתישאר טמונה בתוכנו לעד.

 

נאמרו ע"י שלמה אייזנר בהלווייתה של מינה בר און בבית העלמין של הקיבוץ.

 

12.1.2014