קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

יתום צבי25.1.1931 - 18.12.1950

יתום צבי

בן דוב וז'ניה. נולד ביום ז' בשבט תרצ"א (25.1.1931) בחיפה. היה ראשון לבני קיבוץ ג' (מעברות של היום). בגיל עשר עבר עם חבריו ללמוד במוסד החינוכי של "השומר הצעיר" במשמר-העמק. בגיל ט"ו התחיל להדריך בתנועה והיה חבר מרכזי בקבוצתו ("נשר"), בחברת-הילדים ובהנהגת-הקן. הצטיין כמחנך וכמדריך לצופים. בשנת 1948 השתתף במערכה על משמר-העמק ובסיום הלימודים עבר עם קבוצתו לתקופת-הכשרה בגליל-העליון - בלהבות-הבשן ובשמיר. במארס 1949 חזר לקיבוצו אך בסוף אותה שנה נסע לצרפת כדי לבקר את הוריו ששהו שם בשליחות. בינואר 1950 חזר לארץ והתגייס לצבא. היה בין המפקדים הראשונים בנח"ל. ביום ט' בטבת תשי"א (18.12.1950) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ מעברות.

"בזיכרוננו מבטאת דמותו של צבי את האופקים הרחבים של הנעורים, את השמחה והתשוקה לחיים, את שבועת הנוערים להתפתח ולהתקדם בכל עת, להתמיד ללא ליאות, את החתירה לשלמות האדם הצעיר, חבר הקיבוץ. צבי היה מיזוג רב-צדדי ורב-גווני של תכונות אנושיות תרומיות שחלקן היו באיבן עדיין. טוב הלב וחוכמת החיים, המצפון הער וההכרה המדריכה, הרגש החם וההיגיון היו מתכונותיו הבולטות. אופייני היה לו חום הנעורים, התימהוני לפעמים, עם עמקות מבוגרת ומפוקחת. צבי היה ידיד לב קרוב, זקוף ראש ואציל נפש. הייתה בו משלמות החיים ואמנות החיים – חולם ולוחם.

נלמד ממנו, נלך בדרכו שנפסקה באופן כה אכזרי. אכן, צריך להמשיך במקומו, כי רק בפרוח החיים, יהיה גם צבי איתנו".           דן "נשר"