קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

פורת אפרא15.9.1913 - 12.4.1994

פורת אפרא

לאפרא בידידות,

מרגיש אני צורך לומר כמה מילות פרידה. דווקא ביום עצוב, יום זיכרון ללוחמי עצמאות ישראל ותקומתה נפרדים אנו ממך. יש הרבה מהסמליות של יום זה באישיותך המיוחדת, אשר שזורה אולי יותר מכל אחד מאתנו באירועי הזיכרון של העם והמדינה.

טבעי הדבר, שבנסיבות אלו צפים ועולים לנגד עיני דווקא אותם דברים יפים וטובים, אשר הקרנת על סביבתך ועל העושים במחיצתך. כחבר משכבת דור המייסדים, דור אשר אט אט נפרדים אנו ממנו, לא מש החיוך המלבב מעל שפתיך בכל עת שפגשת בחבר או ידיד.

אפרא שמר על רוח ונפש צעירה עד יומו האחרון. תמיד היה מלא אופטימיות – גם כאשר הכבידה עליו מחלתו. מעז אני לומר, כי אפרא היה דמות מיוחדת במינה, גם בקרב בני דורו. איש שיחה היה ותמיד אפשר היה לשוחח עמו בגילוי לב, כשנימת ההומור לא משה ממנו. זכורים לי אותם הימים הרחוקים, של ראשית הקיבוץ: כחבר בצוות הרפת, כאשר העבודה היתה פיזית וקשה, קשר אפרא את גורלו בנושא הביטחון, דרך ארגון הנוטרים וההגנה, דרך גיוסו לצבא הבריטי ולבריגדה היהודית, דרך פעילותו בעליה בלתי לגאלית, ועד תקופת המאבק נגד השלטון הבריטי והקמת צה"ל. אפרא היה מחלוצי חיל השיריון הישראלי, הקים את ביה"ס לשריון של צה"ל והיה מפקדו הראשון.

כאשר חזר לביתו ומשפחתו, לא בחל בשום עבודה, כל שתהיה, ועם זאת שיתף תמיד את המקורבים לו בחיבתו וערגתו לעברו הביטחוני והצבאי. כמו כן, אהב אפרא וקשור היה קשר נפשי אל כלי הנשק, אשר בהם באה לידי ביטוי יותר מכל אותה ערגה. כמה שמח כאשר נתגלו באדמות מעברות מצבורי נשק מתקופת טרום המדינה, ויותר מכל כאשר נודעה לו כוונתנו לייסד מוזיאון נשק מאותה תקופה. פעמים רבות שוחחנו על כך. קיוויתי כי במהרה יתגשם הדבר, ותינתן לו הזכות לחנוך מוזיאון כזה. כמה חבל, כי לא זכה לכך.

זכורה לי היטב השנה, בה נטלתי על עצמי את אירגון חג העצמאות, אז קבענו ביחד עם צוות החג, את הדפוסים שאנו מקיימים עד היום. פניתי לאפרא , שיטול חלק במסכת שירי העצמאות. שמחתו היתה גדולה, כאשר בחר לשיר את שירו האהוב – "בין גבולות". מאז היה הדבר למסורת בקיבוצנו, ואפרא היה חלק בלתי נפרד ממנה, עת פצח בקולו הבוקע וסחף אחריו את כל הציבור כולו – מגדול עד קטן.

כך אזכור אותך, אפרא, ואסיים במילות פרידה אחרונות, כדברי השיר:

בין גבולות בין הרים ללא דרך

בלילות חשוכי כוכבים

שיירות של אחים מבלי הרף

למולדת אנו מלווים.

לעולל ולרך,

למך ולזקן

אנו פה חומת מגן.

 

יהי זכרו ברוך.

 

גדעון אלון.