קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

בוסתנאי שרה10.3.1910 - 15.12.1993

בוסתנאי שרה

שרה יקרה,

יום שטוף שמש בחודש דצמבר

לא אל תדאגי לנו, לא קר כאן בחוץ – ולא יורד גשם. הלא בשום פנים לא היית מסכימה שנרטב בגללך... כזו הייתה שרה שלנו. סמל הצניעות סמל החריצות, כמעט נכנעת. לא העזת להפריע לאיש, לבקש עזרה – וכשעשית זאת מחוסר ברירה, הרגשת אשמה.

את שרה הכרתי בהיותי חדשה במעברות, במטבח הילדים. בימים ההם, מטבח הילדים היה מרכז עצבים – שם הכינו דייסה ומזון לתינוקות, דיאטה לכל ילד נצרך, מנות אחרונות. שרה נחשבה לאשפית בכל השטחים האלה. שרה לא הכינה אוכל לכל הילדים, שרה כמעט הכינה לכל ילד וילד את המנה שלו. וכשבאה המטפלת לקחת את האוכל – קיבלה הוראות מתאימות. שרה לימדה אותי את סוד כדור הגבינה הקבועים ביום ג', את סוד דייסת התינוקות שראויה לאכילה רק לאחר שרתחה 3 פעמים. ומרק עוף משובח – כאשר קיבלתי שיעור מקפיד כיצד לנקות את העוף והירקות. כל זה היה חשוב לשרה הכל היה צריך להיות 100%.

נפגשנו שוב בחדר האוכל, שרה הייתה אחראית על נקיון וסידור המגשים שעל השולחנות.  כמה מרץ השקיעה בזה... הכל היה מבריק ומסודר. אח"כ לקחה שרה על עצמה את סידור כביסת המטבח גם בזה מצאה דרך להגשים את קפדנותה. כל סינור, כל מכנס, כל סמרטוט זכה לקיפול קפדני והושם בכבוד במקומו. שרה לא אהבה להחסיר יום עבודה, עבודה היה דבר קדוש, וכך עד אשר כוחותיה בגדו בה, שרה תרמה את תרומתה בכבוד – לביתה הקיבוצי, בית שכה אהבה. שרה הייתה גם אשת ספר ותמיד התעניינה בנעשה בקיבוץ, בארץ ובעולם.

חיים קלים לא היו לך שרה... עזיבת הבנות והישארותך בודדה בקיבוץ היה משבר קשה. אך, שמחת והיית מאושרת שהבנות נישאו ומצאו את מקומן בחיים. תמיד היית מוכנה לעזור להן ולתמוך. והנכדים... כמה אהבת אותם! הם היו האור והאושר שלך, הכוח שלך בחיים. כאשר נפגשנו לפעמים ושרה החלה עם פליטת אנחה כואבת , שאלתי אותה: מה שלום הנכדים ?? מיד האירו פניה, והיא הייתה מפליגה בסיפורי שבח ושכחה את כאבה וצערה.

שרה לא האמינה כי אכן המחלה תכריע אותה. היא נהנתה מהטיפול המסור שקבלה מבנותיה והסביבה טופול שהוסיף לה אושר וכוח בחודשים הקשים. כמו שחייתה, כך נפטרה. בשקט בצניעות, מבלי להפריע לאיש.

שרה, חבל שאינך רואה את השמש היפה, והשמיים הכחולים לא היה לך הרבה אור בחיים אז לפחות היום יום פטירתך שלוחה לך אלומה של אור. וכמה זה היה מגיע לך!

אנו נפרדים ממך באהבה, נוחי בשלווה באדמת ביתך הקיבוצי.

לנינה, חנה לנכדים למשפחה כולה אנו אתכם ביום זה.  אלישבע קורת