קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

פינק מרים27.5.1903 - 21.9.1989

פינק מרים

דברים על קברה

מרים נולדה לפני 86 שנים בצ'כוסלובקיה ובהיותה ילדה קטנה עברה עם הוריה לוינה ורכשה לעיר זו אהבה רבה. היא למדה שם מוזיקה, אמנות ובלט. הצטיינה בנגינת פסנתר וספגה את התרבות המערבית של הימים ההם.

מרים התחתנה בגיל די צעיר עם אדם, שהיה כבר נשוי קודם והביא איתו את בנו, בן השלוש. מרים התקשרה את הקטן ועד סוף ימיה היה הרדי בנה האהוב היחיד.

עם פרוץ המלחמה נפרדה המשפחה. הבעל נעלם בשואה ואילו מרים והרדי הצליחו להישרד, בהסתתרם באיטליה. מרים התפרנסה בעבודתה כאחות. בשלב מסויים השיג דודו של הרדי ויזה בשביל שניהם וככה הגיעו למונטבידאו אורוגואי.

שם הכירה מרים את יונה פינק ז"ל. הם התקשרו והמשיכו בעבודה קשה, עד שיונה נעשה מרצה באוניברסיטה. אולם ליונה היו אידיאלים ובגיל יחסית מבוגר החליט לעלות ארצה והצטרף לקיבוץ. לא קל היה למרים להתרגל לחיי הקיבוץ, אך במשך הזמן מצאה לה חוג חברים והצליחה להשתלב היא עבדה במרפאה, בתרימה ובקומונה. כאב רב כאבה את אי הסתגלותו של בנה לחיי הארץ וירידתו לאורוגוואי, לא פעם – וביחוד בשנים האחרונות, כאשר הגיל ומצב בריאותה הכבידו עליה יותר ויותר – היתה מזכירה את עובדת היותה לבדה ובודדה. עם זאת בשום אופן לא נעתרה להצעת בנה וכלתה לעבור אליהם, מתוך חשש שתכביד עליהם, בהיותה בסיעודי היו חברים טובים, אשר הקפידו לבקר אצלה לעתים קרובות, לשוחח אתה, לבדר אותה ולהביא לה תשורות טקנות. היא תמיד שמחה מאד על תשומת-לב זו, וידעה להעריך אותה.

אנחנו נפרדים ממך, מרים. לא קלים היו חייך ולמרות זאת שמרת על היכולת להנות מהטוב שבהם. וכך נשמור אותך בזכרוננו.

יהי זכרך ברוך!

סבתא אולגה ובטי.