קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

גורן קלרה22.10.1914 - 3.7.1991

גורן קלרה

דברים ליד קברה של קלרה

אם יש משמעות למושג תאוות חיים, הרי זה הביטוי שיכול ליחד את קלרה, אם יש משמעות למוסר עבודה – יכולים ללמוד ממנה. אם נרצה להמחיש צימאון ללמוד ולדעת, הרי שהיה טבוע עמוק בתודעתה.

קלרה נולדה בדרום מזרח פולין בכפר קטן, אשר מעטות בו המשפחות היהודיות, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. הבית היה בית מסורתי יהודי שלא תמיד היתה מצויה בו הפרוטה, אך שרר בו כבוד הדדי, סדר למופת ורוח השכלה. בגיל צעיר יחסית התייתמה מאמה ועול הבית נפל על כתפיה ועל שתי אחיותיה הבוגרות ממנה, אך עד מהרה הן פרשו כנפים והגרו לאמריקה לחפש שם את מזלן ואושרן וקלרה נשארה בכפר עם אחיה ואחותה הצעירים ממנה, שם השלימו את לימודיהם – קודם בעיירה הקרובה, אח"כ בעיר המחוז כאשר הגיעו לכתות ההמשך. כאן הייתה אוכלוסיה יהודית גדולה יותר וכבר נשבה בה רוח הציונות ופרחו תנועות הנוער. קלרה הצטרפה לקן השוה"צ והתחילה לחלום על עליה. אך טבעי היה שבבואה ארצה הצטרפה ל"משק-הפועלות" שם מצא אותה ישראל, נקשר בצמותיה הארוכות ובחיוכה הזוהר ולא הרפה עד שהביאה למעברות. כאן קמה המשפחה – נולדו הבנים ורק אובדן משפחתה שנותרה בפולין ונספתה בשואה העיב על האושר.

מיומה הראשון במעברות היתה סמל לחריצות כפים, לניקיון מופתי, לאחריות בעבודה וחושה הטבעי ליופי ייחד את חדרה בצריף הרעוע המט ליפול, אשר בכישרון השכילה להופכו לקן חם על אף האמצעים המעטים שהיו אז לרשותנו. הוסיפה עציץ, פרח, מפית רקומה ותמונה על הקיר.

קלרה רכשה כבוד בלתי מסויג לתרבות והשכלה, לספר ולמילה הכתובה וכך, בעקביות רבה, בלמידה עצמית, מתוך קריאה ועניין רכשה ידע והשלימה את אשר החסירה בלימוד קונבנציונלי ואף הצליחה בכוחות עצמה תוך קריאה, ללמוד אנגלית ועל כך היתה גאוותה. את ביתה פתחה לבנות מהאולפנים שעברו דרך מעברות והן החזירו לה תודה ועם רבות מהן המשיכה לשמור על קשר גם מעבר לים.

הבנים גדלו, הקימו משפחות, הופיעו הנכדים ושוב היה לה על מי להרעיף את אהבתה, לגביה לא תפס הפתגם "רחוק מהעין רחוק מהלב" ובחיבה וגאווה שווה דברה על הנכדים באנגליה הרחוקה, כמו על אלה שבבקעה או אלה שכאן בקרבתה. ידי זהב היו לה לקלרה, בזכות רקעה הכפרי, הבינה בחוש והשכילה לגדל ולעבוד בארנביה ודבורים וכמובן בבתי הילדים. כעבור זמן הצטיינה כמבשלת ואופה מעולה ועודדה ולימדה כל מי שרק רצה לשאוב מניסיונה.

אצבעות ירוקות היו לקלרה, כל צמח בו נגעה עלה ופרח. סביבת חדרה מטופחת תמיד, נקייה להפליא ותמיד ירוקה ורעננה שלא לדבר על חדרה שמעולם לא חסר בו פרח, עציץ ומפה צבעונית-עליזה. וכמו הסביבה כך גם היא עצמה, גם בגיל שממעטים כבר לשים לב חיצוניות וללבוש, שמרה קלרה תמיד על הופעה נאה. בשנים האחרונות תיקנה ושיפצה את בגדי החברים, צעירים וזקנים אשר שמחו במעשה ידיה והודו לה על כך.

ועכשיו קלרה איננה – הלכה בחטף בלי שידענו שכך יהיה. לא עוד חיוך ומבט מעיניים כחולות, לא עוד הליכה בשביל הדרוך היטב בין חדרה – עבודתה ובילויי עם הנכד הקטן. כל אלה שאהבוה כואבים שכה מהר נסתלקה מאיתנו ונותרו רק הזכרונות...

כתבה רות לוי.