קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

דניאל רחל4.9.1910 - 6.2.2001

דניאל רחל

מילים על הקבר                                                          כתבה נועה שפירא, 7.2.01

רחל דניאל – אימא, הייתה חלוצה של ממש. במעברות, קיבוץ ג' של השומר הצעיר, משנת 1932 ועד סוף חייה. כמו רבים בתקופתה, חיה חיי צניעות והסתפקות במועט. גרה עם אבא בחדרון קטן, בצריף ולו שלוש מדרגות, עליהן היו חולצים את נעלי העבודה. הוא היה הארמון הפרטי של ההורים ורוהט בארגז-פרי ומנורת נפט. שם היה הקן המשפחתי. כשלא רצו שאבין – הסתודדו בשפה הבולגרית.

אימא הייתה בולגריה אמיתית-גזעית, ידיה היו מלאות עבודה. כל מקום בו עבדה – נהפך לפינת חמד. נתנה את כל-כולה לענפים רבים ושונים. לקחה אחריות ויוזמה וכן, לא בחלה בשום עבודה. ירדה לפרטים ודאגה שהדברים יתבצעו כהלכה. היו לה ידי זהב. רקמה ותפרה אפילו את תיקוני בגדיה - בתפירת יד.

היה לה "שירון" כתוב בכתב ידה על בלוק-מכתבים והייתה מזמרת בקולה הצלול ומדפדפת לשיר הבא... אותם שירים שרתי לה אני בערוב ימיה, בטיילי איתה בכסא גלגלים אליו הייתה מרותקת.

תמיד ראתה במעברות את ביתה וכך גם העבירה לי ולשאול את המסר החשוב הזה. הצמידות לאבא, האהבה הגדולה וההערצה אליו, הוליכו אותה כל חייה. הם היו זוג ששמר על גחלת המשפחה, לאורך כל הדרך, בכבוד ובאיפוק. הרכילות והקנאה הייתה אסורה במשפחת דניאל וכן אף בצריף ההורים. השליחות מטעם הסוכנות היהודית לארגנטינה, היוותה פסגה אישית ומקור לגאווה. שם הייתה עוזרת למילצ'ו וביתם היה פתוח לשליחים ולחניכי השומר הצעיר. עם פטירתו של מילצ'ו לפני שנים, היה לאימא משבר קשה והעצב כִּרְסֵם בה. הדאגה והטיפול בו פינתה מקומם לריקנות ולמשבר אישי עמוק.

לפני כמה שנים עברה אימא לסיעוד, לבית "שיזף", ועם הזמן נחלשה ואף חלתה.

חייתה 90 שנה של חיים מלאים,

יהיה זכרך ברוך.

נועה.