קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

ירקוני רותקה24.4.1914 - 30.5.1987

ירקוני רותקה

ליווינו את חברתנו רותקה ירקוני בדרכה האחרונה

קשה להשלים עם העובדה שהלכת מאיתנו ובצורה כה טרגית!  היתה לך ילדות קשה. מאופייך נבע שהעמסת על עצמך את כל הדאגה לילדים הקטנים, הצעירים ממך הקרבת את עצמך, עזבת את הלימודים בבית-הספר, בגיל צעיר מאד, למען לטפל במשפחה – מרובת הילדים – ואת רק בת 12.

בגיל 14 הגעת לתנועת השוה"צ ואז החל המפנה החייך. הייתה תקופה של חיים תוססים ואת הצלחת להשתלב, לחיות במלוא המרץ ושמחת החיים. בשירה וריקודים הובלת את הקבוצה, נהנית ונהנו כל הסובבים אותך. בשעות הרבות שבילית עם חברי הקן במועדון התנועה, לא נתת להרגיש שמץ מסבלך שהיה מנת חלקך בחיי המשפחה.

אך מדריכי הקן ידעו את המצב ותכננו להוציא אותך מהבית ולשלחך לארץ ישראל, בהיותך בת 16 למוסד כל שהוא. הכינו את הכל: דרכון, וחפצייך כבר היו במועדון, כאשר הופיע אביך ובזעם רב חיסל את התוכנית.

כעבור כמה שנים יצאת להכשרה והמשך דרכך – עליה הקיבוץ ההונגרי בחדרה, וכדרכך גם שם המשכת לרקוד ולשיר בערבים. המגורים באוהלים בצפיפות לא שברו את רוחן.

כאן בקיבוץ ההונגרי ילדת את בתך הבכורה: ערה. היה זה בימי האיחוד עם קיבוץ ג' שישב גם הוא בחדרה. מאוחר יותר ביום חמסין של 1 במאי עברו כל הילדים לואדי עם מטפלותיהם. לאחר מכן נולדה בתך זיוה.

רותקה היתה תמיד פעילה בקיבוץ, מטפלת הגיל הרך ועד ילדי המוסד, 3 פעמים היתה מנהלת קומונה מצליחה, שעיקר שאיפתה היתה דאגה הכנה לחברים. כולם אהבו אותה, היתה מרכז המשפחה כולה. אופטימית, מלאה תכניות לעתיד, מרוצה. גם אחרי הניתוח האחרון הרגישה טוב והביטה בתקווה אל העתיד.

ואז, האסון הזה... מה חבל עליך רותקה, על משפחתך ועל כולנו.

יהיה זכרך ברוך.

ידידותייך אסתר ומצה.