קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

ירקוני ישי15.4.1913 - 12.3.2000

ירקוני ישי

דברים שנאמרו על קברו של ישי

אבא היה בשבילי עולם ומלואו. איש מיוחד ועל כן הייתה לו דרך מיוחדת לאהוב – שקטה, חייכנית ותומכת. הוא היה חזק, יפה, חכם ומעורר כבוד. היה לו יחס של כבוד לכל אדם באשר הוא אדם.

אני זוכרת את המאבקים שניהל על זכותם של פועלי המוסך לאכול בחדר האוכל של הקיבוץ, דבר שלא היה נהוג באותם ימים. ואכן, האנשים איתם עבד, תמיד זכו ליחס אישי ואהבו אותו מאד. הוא למד רק 9 כיתות, אבל כל ימיו היה אוטודידקט וסגר את פער ההשכלה בקריאה אין סופית. אפשר היה לשוחח איתו על כל דבר שבעולם. אבא סיפר שבילדותו אהב לשחק כמו כל ילד, אבל אחותו החריכה אותו לקרוא בעל כורחו, וכל חייו היה אסיר תודה על כך. כשהיה לו צורך ללמוד משהו חדש – פשוט התלבש על הנושא ועשה זאת.

עבר ממכונאות לאחזקה – למד בבית מספרות מקצועית ריתוך ושרטוט. נסע לאמריקה ללמוד מכונאות – בשלושה חודשים למד אנגלית. אינני זוכרת אותו לכל אורך ילדותי – ללא ספר ביד ולו גם בשעות הקטנות של הלילה. הספרים היו לו למסעות אין סופיים, אשר לימים הפכו למסעות אמיתיים.

אחד הדברים המאפיינים את אבא, עוד מילדותי, ההכרה בצורך לשינוי והתקדמות. תמיד אמר שאם הקיבוץ לא ישכיל להתפתח ולהשתנות – יישאר מנוון ומפגר כמו הכפרים באירופה. ממנו שמענו, לפני שנים רבות, על הצורך לפתוח את הקיבוץ אל העולם, ללכת לקראת האדם ולהתאים את הקיבוץ לצרכים של חבריו. עם זאת היה שלם עם מעשה הקיבוץ ועם רעיון השותפות.

עיוורונו הייתה מכה שלא היה מסוגל להתמודד עימה. נלקח ממנו כל מה שאהב – מעשה הגינון, קריאת הספרים, הטלוויזיה – וחרב עליו עולמו.

צר לי מאד שכך עברו עליו שנותיו האחרונות של אבא, אבל את חייו מיצה במלואם. ותודה מיוחדת לכל עובדות הסיעוד – שנותנות כבוד, אהבה, תמיכה ואוזן קשבת.

אזכור אותך באהבה – אבא.

זיוה.