קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

ארז מנחם (מני)1.5.1926 - 2.3.2013

ארז מנחם (מני)

מני ארז - תולדות חיים

מנחם ארז (טננבאום) נולד ב- 1.5.1926 בפנסילבניה וכשהיה בן חצי שנה עברה המשפחה לאוסטין שבטקסס. בן למשפחה יהודית בקהילה קטנה מאד. למעשה, הוא היה היהודי היחיד בבית ספרו במשך זמן רב מאד.... עד שאחותו הקטנה החלה גם היא ללמוד בבית הספר. אביו של מני (שלמה ברוך טננבאום) הגיע לארה"ב מפולין ואמו (מלכה רחל גולדפינגר) הגיעה מסלובקיה.

לקראת יום הולדתו ה-17, בשנת 1943 התנדב מני לצבא ושירת בחיל הים האמריקני כמעט שלוש שנים, באזור האוקיינוס השקט. מני התנדב לצבא למרות גילו הצעיר כי שמע על שואת יהודי אירופה והרגיש שהוא חייב להגן על כבודם של היהודים ולתרום את חלקו לניצחון על הנאצים. מני הצעיר שירת כאלחוטן בנחתת טנקים שפטרלה באיזור האי הוואי. הנחתת השתתפה בכיבוש אוקינאווה ביוני 1945. כשהאוניה עשתה את דרכה בים התרסק עליה טייס קמיקזה יפני והאוניה ניזוקה ומני הועבר לאוניה אחרת. באוניה החדשה עשה את דרכו לנמל יפני מיד לאחר הטלת הפצצה בהירושימה. הוא ביקר בהירושימה ולמרות השמחה על סיום המלחמה הוא הושפע מאוד ממראה העיר.

מני הגיע לארץ כסטודנט ציוני כשבועיים לפני הכרזת האו"ם בנובמבר 1947 ומצא עצמו בירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. במקום ללמוד בסמינר הציוני בקורס למדריכי תנועות הנוער מחו"ל היה מני ממלא שקי חול וחופר תעלות הגנה בעיר. בהיותו בעמדה קיבל מני שידור במורס בו הודיעו אנשי גוש עציון על כניעתם.

לאחר הסרת המצור על ירושלים מני ביקש להגיע לקיבוץ של השומר הצעיר, הגיע למעברות וחדוה התבקשה להיות המקשרת שלו. בשנת 1949 עלה להתיישבות עם גרעין "השומר הצעיר" לקיבוץ סאסא ושהה שם עד 1956. בסאסא הייתה קהילה גדולה של יוצאי צפון אמריקה ומני מצא שם את מקומו ואף נשלח לשליחות בחו"ל בתקופה זו.

בשנת 1956 מני הגיע למעברות והצטרף לחדוה שגדלה לבדה 3 ילדים קטנים. מני אמץ את הילדים, היה להם לאב וטפח אותם באהבה רבה.

מני וחדוה נישאו בכפר חיים ב-5/11/1957. הם גידלו יחדיו את בני, הגר ויריב. מהם נולדו 6 נכדים: טליה, יוגב יותם, ארן, נועה ותום ונינה ושמה מאיה.

במעברות עבד כחקלאי בגידולי שדה, לימד באולפן ועבד ב"תרימה" במחלקת הייצור.

מני היה איש רוח והגות ולמד תרגום באוניברסיטת בר אילן. בהמשך ללימודיו עבד כמתרגם בעתון "על המשמר".

בשנת 1960 הקים מני עם גרישה שוטוב וחוג חובבי רדיו תחנת שידור וקליטה של שידורי רדיו על גג חדר האוכל. בתחנה זו קלטו שידורים של חובבי רדיו מכל העולם ונחשפו לשיחות מעניינות ולמידע רב מהנעשה בעולם- מידע שמני אהב לקבל וללמוד על חייהם והשקפותיהם של בני האדם. שידורי הקיבוץ נקראו "גלי הקיבוץ" ונקלטו בבתי החברים.

מני היה חבר ועדת הקליטה, השקיע מאמצים רבים בהרחבת האוכלוסייה בקיבוץ, ובהפניית בוגרי האולפן לקליטה, אולם הדגיש בכתבה בעתון הקיבוץ ש"שום טיפול של הועדה לא יועיל אם לא יהיה הקיבוץ כולו חדור תודעת קליטה. כל החברים, במיוחד בעלי התפקידים, חייבים לגלות גישה חברית ואנושית."

מני היה חבר מערכת העלון וכתב ברהיטות ובשפה יפה דיווחים מענפי המשק השונים, ראיונות עם חברים ואף פרסם שירים מפרי עטו.

ב-1965 יצא בשנית לשליחות בניו יורק מטעם הקיבוץ הארצי והפעם הצטרפה אליו כל המשפחה. מגלות ניו יורק היה מני כותב מכתבים לעיתון הקיבוץ בהם פרט את התרשמותו מאמריקה, מהשפע והעושר, מפער המעמדות, מהאדיבות וגם כמובן מועידת המפלגה ופעילותו בקן השומר הצעיר. אלה היו ימים אינטנסיביים במשפחת ארז כאשר חדוה עבדה בקן, בני הדריך בתנועה ומני היה שקוע בהדרכה וארגון של קבוצות נוער שעלו ארצה והדרכה במושבות הקיץ.

כשחזר מני לקבוץ המשיך לכתוב בעיתון הקיבוץ, ערך את העיתון וייסד מדור שנקרא: "דמויות המהלכות על ידינו" בו כתב ברגישות רבה על אנשים בקיבוץ, חברי אולפן ואחרים החיים במעברות.

מני פיתח מספר תחביבים: צילום, האזנה  למוסיקת ג'אז, תרגום שירה, קריאת שירה עברית ואמריקנית ואף יזם חוג שירה שבו נפגשו חובבי השירה.

מני עבד שנים כמתרגם ב"על המשמר" ובעיתון NEW OUTLOOK, וכתב בירחון "שדמות".

מני ארז הצנוע וישר הדרך היה מופנם ולא תמיד הכירו אותו החברים בקיבוץ ההולך וגדל. הוא היה בעל זיקה גדולה ליהדות וחשוב היה לו לחיות במקום בו יש רוב יהודי. בחייו הגשים את רצונו. מהיום הוא יהיה בליבותינו פנימה וכל מי שזכה להכירו, יודע כמה היה חבר רגיש בעל עולם עשיר וטביעת עין חדה.

מני כתב באחד משיריו:

"מחוגים שחורים על פני לוח ספרות צחור;

בלעדיו לא הייתי מבחין בשעה-

שכבר כל כך מאוחר."

אכן, מאוחר. יהי זכרו של מני צרור בליבנו.

 

כתבה: עינת טחנאי 3.3.2013

 

לאבא היקר והאהוב

 

קשה לדבר עליך בלשון עבר, אבל כנראה שאין לנו ברירה ונצטרך להתרגל.

היית אדם טוב לב, רגיש, חכם, מלא כרימון שקט ולא כל כך מופנם למי שהכיר אותך..

באת ממשפחה חמה ומלוכדת, והיית הבכור לשלוש אחיותיך, אתסי, פיי ושרלי.  במפגשים משפחתיים עם אחיותיך הגעתם לשלב שבו כולכם התחלתם להעלות דמעות גם של צער וגם של שמחה, ולא פעם כשדיברת על נושא קרוב לליבך עלו דמעות בעיניך וקולך נשבר.

היכרת את אימא ב- 1948 בקפה עטרה בתל-אביב ובעקבותיה הגעת למעברות למספר חודשים ואז הצטרפת לגרעין האמריקאי וייסדתם את קיבוץ סאסא.

לאחר שאימא התאלמנה חידשתם את הקשר ביניכם. התחתנתם, אימצת אותנו, והיית אבא מסור ואוהב.

אני זוכרת איך בערבים, בשעת ההשכבה, היית נושא אותנו על הידיים ומחבק אותנו, אחד בכל צד, בדרך לבית הילדים. אותי היית משכיב בבית ילדים אחד, ומהר רץ עם יריב לבית הילדים השני.

עם בני בנית על גג חדר האוכל תחנת רדיו והצלחתם ליצור קשר עם חובבי רדיו מכל העולם. זה גם היה זמן האיכות שלך ושל בני ביחד, ותמיד חזרתם בפנים קורנות עם סיפורים מרתקים על אנשים בארצות ערב או יפן.

בשליחות בארצות הברית חווינו יחד חוויה משפחתית אחרת מחיי הקיבוץ. ואתה, כבן המקום היית מורה הדרך של כולנו.שם זכינו סוף סוף להכיר את משפחתך הענפה ולהתקרב אליה. השליחות הייתה חוויה מכוננת לכולנו.

כשבני נסע לארה"ב, אימצתם אתה ואימא בעל כורחכם את פפי כלבתו. אתה מאוד נקשרת אליה, ולמרות שבבית הקפדת לדבר רק עברית, עם פפי דיברת אנגלית, ובמיוחד כשהיא הרגיזה אותך. כשהגיע זמנה של פפי ללכת לעולמה בשיבה טובה, לא הייתה ברירה, ונאלצת לקחת אותה לווטרינר. בדרך לא עמדת בזה,  התחרטת והחזרת אותה לחדר.

עם השנים המשפחה גדלה, והייתם מגיעים ליובלים לחגוג את ראש השנה וסדר פסח בו היית אב הסדר יחד עם ברני אחיינך. גם כאן מאוד התרגשת, אבל אנחנו חיכינו לקריאה שלך, ובכל סדר אתה וסבתא העשרתם אותנו בסיפורים, מידע ופרשנויות מתוך המסורת וההיסטוריה היהודית שבהן העמקתם יחד ומצאתם הרבה עניין משותף.

כשיותם החל לחלק עיתונים, סיפרת לו שגם אתה חילקת עיתונים בגילו וכמה שהיה קשה. סבתא באבי, אימא שלך, אישרה, וסיפרה שכאשר ירד גשם כבד, היא היתה מסיעה אותך במכונית המשפחתית. לא רצית שיראו שאימא שלך מסיעה אותך, וביקשת ממנה שתוריד אותך רחוק מבית הלקוחות, כדי שחס וחלילה לא יראו אותה ויגידו שאתה ילד מפונק .

לעבודות השורשים של הנכדים סיפרת איך התנדבת לצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה, לחמת במזרח הרחוק, והיית בהירושימה שבוע לאחר הטלת הפצצה הגרעינית בה.

בזמן המלחמה נפצעת קשה בכתף עקב פגיעת מטוס קמיקזה בנחתת שלך. כשחזרת לטיפול בארה"ב, הודיעו לך הרופאים שלא תוכל לעסוק בעבודה פיזית. למרות זאת, שנים, התעקשת להמשיך לעבוד בחקלאות, כי רצית להיות עובד אדמה אמיתי. אנחנו זוכרים כמה קשה עבדת וכמה עייף היית בסוף כל יום עבודה.

בטיול של שלמה ושלי לשנחאי, הגענו לאזור שהיה גטו יהודי בזמן מלחמת העולם השנייה. בביקור בבית הכנסת שהפך למוזיאון, סיפר המדריך הסיני על חייל יהודי מהצי האמריקאי שהתרשם ממצבם הקשה של הפליטים היהודים, ודאג להם לאוכל. כשהתקשרתי משם בהתרגשות, וסיפרתי לך את הסיפור הזה, הסתבר שאתה היית אותו חייל, ואכן לקחת ג'יפ צבאי, העמסת אותו במזון ושמיכות, וחילקת לתושבי הגטו היהודיים.

אבא, קשה לסכם חיים שלמים בכמה מילים.

בשנים האחרונות מצבך הגופני הלך והידרדר. אימא ליוותה ותמכה בך במסירות אין קץ, ואין בפינו מספיק מילים להודות לה על כך.

בחודש האחרון לפני לכתך, זכינו להיות איתך כל המשפחה וללוות אותך בסוף דרכך. זכינו אף להיפרד ממך ברגעיך האחרונים ולשחרר אותך עם הבטחה שנשמור על אימא.

סבא,

היית אבא וסבא אוהב ואהוב, צנוע ונעים הליכות, כולנו למדנו ממך הרבה ודמותך נשארת  בלב כולנו.

 

אוהבים ומתגעגעים

ילדיך , בני, יריב, והגר

וכל המשפחה