קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

טחנאי יוחנן17.5.1924 - 26.7.2012

טחנאי יוחנן

לזכרו של יוחנן טחנאי             (כתבו: עדיקה ורותי להב)

יוחנן נולד בוינה ב-17.5.1924, ליהודה לייב ורחל מילר. אביו היה חזן מצליח ומפורסם ואורח החיים בבית היה דתי.

בשונה מאחותו שלמדה בגימנסיה יהודית ומשם הצטרפה לתנועת השומר הצעיר (למגינת ליבם של הוריה), נשלח יוחנן לבי"ס ממלכתי אוסטרי ששכן ברובע יהודי מובהק וממילא היה בו רוב מוחלט של יהודים.

בנוסף לכך קיבל שיעורי תורה פרטיים מסטודנטים. הסטודנט הראשון היה קומוניסט שהשפיע על דעותיו של יוחנן, מה שנתן אותותיו מאוחר יותר בהצטרפותו לתנועת "השומר הצעיר" בארץ.

בילדותו איבד אח ואחות ונותר בן יחיד.

עוד לפני עליית הנאציזם נהג אביו של יוחנן לתת קונצרטים של חזנות בישראל, וכשהבין כי הם נמצאים בסכנת חיים, החליט ביחד עם אשתו לעזוב את אוסטריה ולעלות לארץ. בזכות אותם קונצרטים הוא הצליח לקבל רישיון כניסה לארץ שהיה יקר המציאות.

האב נסע קודם ויוחנן ואמו עזבו את וינה שעות ספורות לפני ליל הבדולח והגיעו לארץ בנובמבר 1938 כשיוחנן היה בן 14 וחצי.

בארץ חיו תחילה בתל-אביב בתנאים קשים, ובכדי לקבל עבודה בפרדס, זייף את גילו ל-16. משם נדדו לנס-ציונה ולבסוף רכשו בית ברמת השרון.

לבקשת אימו נרשם יוחנן לחברת נוער בקיבוץ דתי. הוא הגיע עם עוד 14 נערים לבארות-יצחק אולם הקיבוץ לא היה ערוך לקליטת חברת נוער.

בתקופה ששהה שם, הוא הבין שאורח החיים הדתי איננו מתאים לו. היה לו ברור שהוא פונה לתנועת "השומר הצעיר", וכך הגיע ב-1941 לגרעין של ההשלמה במעברות.

בהשלמה התקבל תחילה בחשדנות - האם באמת אינו דתי? לשם-כך ארגנו לו מבחן כניסה שכלל שְהִיָה במחנה, סדרת שאלות על חייו, איום בקפיצה דרך אש, וכעין משלחת מההנהגה הראשית בראשותו של ישראל ריבק שבאה לבחון אותו. יוחנן האמין לכל מילה, אולם מהר מאוד התברר שהוא לא היה תמים, הבין היכן הוא חי ונקלט היטב בגרעין. יחד איתם הצטרף לקיבוץ שער-הגולן, שם היו כשנה וחצי ואחרי מאבק בין שני הקיבוצים חזרו למעברות.

בגרעין פגש את מרים שהיתה לאשתו ואם ילדיו - תלמה, אהוד, עמרם ושי.

יוחנן היה אוטודידקט והיה לו ידע רב בתחומים שונים. הוא התאקלם מהר מאוד בקיבוץ וכל ימיו היה מאוד מעורב בכל המתרחש. תמיד השמיע והביע את דעותיו, כתב פעמים רבות את דעותיו בעלון הקיבוץ – לעיתים בכובד-ראש ולעיתים בהומור האופייני לו. אך יוחנן לא רק דיבר אלא בעיקר פעל, עשה והשפיע. תקצר היריעה מלמנות את כל התפקידים שמילא: עבד בחקלאות במטעים של הקיבוץ כרכז הענף, היה מנהל תרימה, שימש פעמיים כמזכיר קיבוץ. כמו-כן היה מרכז של ועדות רבות: ו. תרבות, ו. חברים, ו. חגים, ו. עבודה.

הוא ריכז צוות לשינוי פני שיחת הקיבוץ, היה בצוות של פרוייקט בית שיזף - הבית הסיעודי, העביר לביצוע את רעיון ההגשה העצמית ועוד....

יוחנן היה שליח במחלקת החברה של הקיבוץ הארצי ותמיד היה מעורב פוליטית. הוא היה בעל מוח חריף וידע להשיג את מטרותיו תוך אמונה שזה הדבר הנכון לעשות.

הוא היה אדם תכליתי.

הוא היה ג'ינג'י, וג'ינג'י זה אופי! לא רק צבע.

יוחנן ביחד עם מרים טיפחו משפחה חמה ופתוחה עם מסורת של ימי-הולדת, חגים ואירועים משפחתיים שונים. מרים נפטרה ביולי 1987. בעקבות מחלתה ופטירתה, פעל יוחנן לבדיקות מנע בקיבוץ, שאכן נערכו במעברות. כמו-כן הוציא חוברת על רפואה מונעת. לאחר פטירתה של מרים, המשיך יוחנן את דרכם המשותפת ושמר בדבקות על המסורת המשפחתית. 

בערוב ימיו הצהיר שהקיבוץ שייך לצעירים ולכן הוא התבונן מן הצד ולא התערב יותר בהחלטות העקרוניות של הקיבוץ.

לפני כ-4 שנים חלה יוחנן ואת שנותיו האחרונות עשה ב"שיזף".

שבט גדול של בנים ובנות, חתנים וכלות, נכדים ונינים תמכו בו באהבה ובמסירות כל תקופת מחלתו.

יוחנן נגע בכל תחומי החיים בקיבוץ והטביע את חותמו.

תנחומים למשפחה הענפה. 

 

אבא וסבא יוחנן!

 

אני רוצה לספר עליך, אבא, כפי שאני זוכר מילדותי. היית אבא טוב בדרכך. כילד אהבתי אותך והערצתי אותך. כשגדלתי למדתי גם להעריך את יכולותיך המגוונות. היית לי דוגמא ומופת. לא חנכת במילים גדולות, אלא במעשים, בדוגמא אישית. אני זוכר שסיפרת על אביך, שהיה אומר לא חשוב מה תהיה, העיקר שתהיה אדם ישר ומועיל לחברה, זה גם מה שאתה רצית.      את תיעוד המשפחה בסרטים של 8 מ"מ התחלת עוד לפני שהייתה לך מצלמה. סרט משפחה ראשון שלנו צילם דן נאמן ואני בן 3 ותלמה בת שש. בהמשך נוספו עוד עשרות סרטים לאורך כל ילדותנו. כילד אהבתי להתלוות אליך כששמרת לילה. זה היה בילוי אתגרי וכיפי מאוד, ללכת בחושך למדגרה, להאכיל את הסוסים, להיות ער כשכולם כבר ישנים. בחופשים אהבתי

להצטרף אליך למטע  בנבולסי, לעזור לך בעבודה, לנהוג בטרקטור בין העצים במהלך ראשון  כאשר אתה מאחור מרסס את העשבייה, ואני בן 10 בלבד. לנוח בצהרים בארמון בין 12-13 על מיטות הברזל הגדולות עם מזרוני הקש הערומים. יותר מאוחר אני כבר בן 14-15 - ימי השבת הוקדשו לטיול לקקון שכללו גם לימוד נהיגה. היית אז פעיל  בקבה"את והיה לך אוטו.  לא אשכח את הטיול לשלג בירושלים -  מאד רצית שנראה ונחווה שלג. נסענו לירושלים ליום בילוי תלמה, עמרם, אני ואתה, נרטבנו וקפאנו מקור. התמונה שנצרבה אצלי בזיכרון - אותך אבא מחמם לנו את הרגלים לסירוגין בתחנה המרכזית של

ירושלים.

אהבתי את ארוחות הארבע היקיות שהתקיימו יומיום בשעה 17.00 עם קפה פרסטו לילדים, פרוסת גבינה צהובה דקה ומריחת שוקולד של אמא. ועיון בעיתון מעריב בנוסף על על-המשמר, והסברים משכנעים שלך על ברית המועצות וארצות הברית, ועל מה שקורה בעולם ובארץ. 

אבא! היית אדם מופנם אבל רגיש מאוד. זכור לי המפגש איתך כשאני כבר אבא בעצמי כשחזרתי ממלחמת לבנון הראשונה, לאחר חודש של לחימה, היית נרגש מאוד והיה בינינו חיבוק מיוחד שנחרט בזיכרוני.

לכתה  בחטף, של אמא היה לך קשה מנשוא. בימים שלפני מותה, לא הצלחת להתמודד עם מחלתה, היה לך קשה  לראות בסבלה. אמא נפטרה לאחר מחלה קצרה ואלימה. אהבת את אמא מאוד והיא הייתה לך רעיה וחברה לדרך. השלמתם אחד את השני. צימחתם שבט גאה, שממשיך את דרככם . אבא למרות האובדן בחרת בחיים, ויצרת זוגיות חדשה עם  נעמי שאותה הכרת עוד מימי ההשלמה, הצלחתם לשמור על קשר רציף למרות המרחק שהפריד ביניכם. לימים נהפכה נעמי ומשפחתה, לחלק בלתי נפרד ממשפחתנו.  נעמי יקרה, חסרונך מורגש פה מאוד,  מחבקים אותך חיבוק גדול, יודעים כמה היית רוצה להיות איתנו בשעה זו. אנחנו מודים לבטי וסטיוארט  שעשו את כל הדרך מלוס אנג'לס כדי להיות איתנו בשעות אלה . אבא יקר!  ארבע השנים שהיית בשיזף היו לא קלות לך ולנו. לראות איש רב פעלים כמוך, דועך לאיתו זה קשה. ואם יש נחמה היא בזה שלא סבלת כאבים, נשארת  אופטימי לאורך כל הדרך  וקבלת טיפול של בן מלך מהמלאכיות שטפלו בך במסירות אין קץ בשיזף.

נוח לך בשלום ובשלוה.   

אהוד