קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

שולדוש יהודה13.1.1914 - 8.5.2012

שולדוש יהודה

פרידה מיהודה שולדוס                        מאת לינה דר

נפרדנו מיהודה בעוד הוא בחייו. יהודית, בת הזקונים הנאמנה, שמרה עליו, עת היינו נכנסים בלא אומר, רואים אותו בתום מסע חייו הארוכים. בשיחה האחרונה סיפר לי בשמחה כי סוף-סוף אנו יודעים (מדעית, מצילום הטלסקופ) כי מקומנו ביקום הוא בקצה-קצה שביל החלב...

ליל שימורים. איך לכתוב על יהודה דברים קצרים על קברו? אני שבויה בים העדויות שלו עצמו, החדור בתחושת החשיבות של עדות ממקור ראשון על אירועים חשובים בתולדות העם היהודי, אשר חווה והיה מעורב בהם מתוך אחריות שאין היום כמותה; איך לכתוב? הלילה חולף וטרם עיכלתי קצה קצהו של סיפור חייו. אולי אעשה כמו שעשה יהודה , עת ניגש להספיד את ישראל גורן חברו: שהרי הוא ידע את חשיבות המסגרת הפורמאלית, ואת היציאה ממנה אל עומק החיים האמיתיים.

יהודה שולדוס נולד בינואר 1914 בבודפסט, הונגריה, לרגינה ושמחה שולדוס, שהיה אחד מארבעה שופטים יהודיים שכיהנו אז בעיר, וגדל בבית מסורתי. את מלחמת העולם הראשונה הוא עבר בלא אב אשר גויס למלחמה. כאשר שב האב, התייתם הילד מאמו, והוא נותר עם אח ואחות, אמו של יונתן פלד חברנו. האב והאח נספו במלחמת העולם השנייה. נספו גם עשרות דודים ובני דודים בני המשפחה. זהו ההסבר הפשוט להתגייסותו לבריגאדה היהודית, אחר קבלתו לחברות בקיבוץ במאי 1940 וכך עזב יהודה בשנת 1942 את משפחתו: אביבה תג'ר, חברתו לחיים, ואת רחל, בתו הבכורה שכבר נולדה. דבורה נולדה רק בספטמבר 1947, אחר שובו מן המלחמה. ציטוט: "אדם מחפש משמעות. אני מצאתי משמעות בשני דברים – במלחמה בנאצים ובחברות בקיבוץ".

מגיל 14 חבַר יהודה לתנועת השומר הצעיר. המשטר הצבאי והנוקשה שהנהיג אביו בבית מאז מות האם גרם לו שימצא תיקון בתנועה ציונית וסוציאליסטית, שפעלה בתנאים מיוחדים: מדינה עוינת, אנטישמית, ויהדות לא ציונית בכללה. ולהמחשה: בשנת 1933 הוצאה תנועת השומר הצעיר בהונגריה מן המסגרת הציונית!

יהודה למד בגימנסיה, ועוד שלוש שנים לימודי כימייה באוניברסיטה ובבי"ס גבוה לכימיה של טקסטיל – השכלה רחבה יחסית לזו של חבריו במעברות. בעוד שנה אחת של לימודים זכה מקץ שנים רבות, כהשתלמות של מורה במוסד החינוכי. את כל היתר – למד בעצמו, ללא  עזרה: בארץ, במדבר הצפון-אפריקני, בשירותו בבריגאדה, בעבודתו בחקלאות בקיבוץ, במשך כל חייו הארוכים. ציטוט: לא נכון שאינני מסכים לקבל עזרה. אני כן נותן לעזור לי. יש בחור שמקריא לי דרך קבע, כי אני מתקשה בקריאה. אבל כדאי לשמור על עצמאות. הייתי יכול להגיע לכדי כך, שגם יאכילו אותי"...

1937-1938 – יהודה נלקח מעבודתו בהנהגה הראשית להיות חייל בצבא ההונגרי, שפעל כבן ברית של היטלר. שירת בצ'כיה.

1939 – יהודה זכה בסרטיפיקט ועלה לפלשתינה- א"י ולקיבוץ מעברות. ציטוט: "ראינו את הקיבוץ כעין כוכב רחוק, המבטיח שינוי של נוהגי החיים הפגומים".

1940 – יהודה התקבל לחברות. החלו גם האכזבות. ציטוט: "להיות ביחד – פירוש הדבר לשוחח. ואם מישהו מן הקיבוץ יכול לעמוד לידי שעה ארוכה ולא להגיד מילה – הרי היה זה מאכזב ביותר"...ועוד ציטוטים: "עד היום אני רואה את הקיבוץ בעיניים של ילד או של נער, שיש לו שאלות תמימות ומוכרחים לענות עליהן בצורה תמימה, ושום תירוצים לא יעזרו כאן". "מאד כואב לי על הגישה (הקיבוצית) ההולכת ונעלמת, כתוצאה מהתעשרותם של חברי הקיבוץ, מאגירת ההון על ידם – חפצים במקום ערכים".

אכזבות שלא יכלו לנאמנות של יהודה לערכיו:

1946 – חזרה מן המלחמה באירופה לעבודה בחקלאות, פרדס, גן ירק. יהודה העדיף עבודת כפיים.

 רק  מחלתו וניתוח קשה זיכו אותנו, תלמידיו הרבים, במורה הנפלא.

 

1948 – כניסה להוראה במוסד החינוכי; מאמץ של בעל ניסיון בביצור ההגנה על מעברות ועמק-חפר: חלקו בקרב קאקון, ליד קיבוץ המעפיל; פרשת האונייה 'אלטלנה' ליד כפר ויתקין. כבעל תודעה היסטורית השאיר בידינו חוברת: "הקיבוץ בימי מבחן, מעברות באביב 1948". ראוי מאד לקריאה הפרק מעמוד 29, על הקרב בקאקון והקללה התנ"כית, עת ביכה את גורל הפליטים הערבים שברחו, והדורה שהבשילה – ונקצרה בידי יהודים. ציטוט: "כאב הלב למראה המחזה הזה. ונזכרתי בקללת התנ"ך – 'ותזרע אך לא אתה תקצור את שדך'...

1956 – סדרן עבודה ביחד עם חיותה כהן, ציטוט לא מדויק: "מטיבי אינני אוהב מעורבות חברתית. לכן לא הייתי בתפקידים רבים. אני מעדיף להסתכל מן הצד. אך השתדלתי לעשות בתפקידי את הטוב ביותר".

1963 – ריכוז מוקפד של ועדת החברים. ציטוט: "עיקר המאמץ – לעצור את דהירת אי-השוויון"... עוד ציטוט מחייך על שפתו המדייקת ועל הצורך בקליטה: "בדקתי וחישבתי: אנו אוזלים בקצב של 2 ויותר חברים לשנה...

1983-85 – חבר במזכירות הקיבוץ. השתתפות מתוך יחס ערכי והנמקות לוגיות, רציונאליות, ובמלוא ההבנה הרגשית.

מאז וכל עוד היותו חי - מאבקים אישיים ולא אישיים להגנה על המבצר הדמוקרטי של הקיבוץ, שיש לשמור עליו תמיד.

1986 – רק בשנה זו פרש יהודה מהוראה רבת שנים: 38 שנים היה מורה במוסד החינוכי רמות-חפר, וקשה לנקוב בשם כל אלה שזכו ללמוד אצלו בבגרותם.

אוקטובר 2000 – "נטיעה באדמת טרשים" מאת יהודה שולדוס. פרסום שהפתיע את כל מי שלא ידע דבר על עבודתו בת 10 השנים של יהודה, על תיעוד "תנועת השומר הצעיר בהונגריה מראשיתה ועד פרוץ מלה"ע השנייה". יצא לאור על ידי "מערכת" קיבוץ דליה.

בערוב ימיו שוחחנו הרבה. בעיקר על שלום בני משפחותינו. בשנת 2000 באתי אליו בטרוניה, כנציג דור המייסדים: "מה עשיתם לנו! ראה את התהליך המתרגש עלינו בפירוק"... זכור לי שעקב אחר סערת רוחי, וניסה להרגיע בחוש אמפאתי מדהים. הוא היה מוכן אפילו להרפות מנאמנותו הערכית: "חשבי על החיים. הם כמו נהר גדול. לעיתים נפרד לו פלג קטן, יוצא לדרכו בין סלעים ואבנים, ולבסוף – חוזר אל הנהר"...ולא נרגע, עד שתרגם בשבילי בפתק חרוזים משל הורציוס הרומאי, שנודע כמשורר באמרתו: Carpe Diem – נצל את הזמן, כי קצר הוא... אני מדמה לעצמי את יהודה, במבטאו ההונגרי הכבד, קורא תרגום עילג במאמץ חרזני משלו...

בנות יקרות, הרשו לי לצטט קטע מן השיר שזכר בעל-פה בלטינית, זכר לאדם כה עקרוני, וכה מציאותי גם יחד:

"מאושר המרוחק משאון העולם,

חי לעצמו ועובד אדמתוֹ,

רחוק מחיי העיר והעושר

כך, בדרך ביניים שם את כל תקוותוֹ.

הברק מכה בצוקי ההרים,

הסופה רק עצים גבוהים מפילה,

אך הכול מוריק בעמק הטיבֶּר

על הפרחים מרחפת רוח קלילה.

כל יופיים של השירה והטבע

נמצאים מסביבך לאן שאתה בָא,

ובבוא שעת המפגש המיוחלת

כה מתוקות לחישות האהבָה.

את מי תעדיף? את Phloe או את Myrrha ?

אך הזמן בורח סתם, בפטפוטים.

קטוף את הפרח של כל שעה ושעה

ומן העתיד אל תצפה לחלוטין".