קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

אדטו יהושע12.6.1926 - 24.3.2012

אדטו יהושע

יהושע אדטו, זכרונו לברכה,

לפני שנים, אך נולד ליהושע ובטי אדטו נכדם השמיני, הילך יהושע, יוז'י, יושקֶה שלנו בשבילי הקיבוץ מחייך לעצמו, ואמר לי בפליאה: "ארבע בנות יש לי – ושמונה נכדים"... והנה אנו עומדים היום על קברו של יהושע, ראש של עדה, אב למשפחה ענפה, יפהפייה. בטי ויהושע התברכו.

 

בולגריה הייתה תבנית נוף מולדתו. הנעימות הבולגריות במקצבן הנפלא והמתעתע; אין דרך לספר על נפלאות הנגינה באקורדיון שלו (יש צילום בו צולם, גבו אל המצלמה, הילת אור בשערו וקהל גדול מאזינים לו בזמר); גבינות הצאן, שרצוי היה לאכלן בצד אבטיח עסיסי, ביחד עם תכני חיים מאוחרים יותר – פרטי השכלה נרחבת, אריות של אופרות, וגם היותו מאותת בסימני מורס בתקופת השירות שלו בצבא הבולגרי (כן, גם זה היה) - כל אלה מורשת שהנחיל ביחד עם בטי לעדת אדטו.

 

אולם לאמיתו של דבר נולד יהושע ב-12 ביוני 1926 בתל-אביב הקטנה. הוריו, ליאון יהודה וסופי שמחה, חזרו לבולגריה בהיותו בן שלוש, שם גודל והתחנך ביחד עם סאלי אחותו. האם , מורה מרשימה ונפלאה, נהגה להושיב את יוז'י – "ילדון בלונדי מתולתל" בכיתתה, כשסיים את שעותיו בגן הילדים. תמיד התרשם מגעגועי אמו לארץ-ישראל, כך עד לעלייתו ארצה במסגרת "השומר הצעיר", באניית  מעפילים לא-ליגאלית, ב-10 ביולי 1948. ההורים, משפחת אדטו, האצילית, הצנועה וכמעט סגפנית, נתנה בו אותותיה, המוכרים לנו כל-כך.

פרק זמן קצר שהה יהושע בעין שמר וברמות מנשה, בטרם נתקבל לגרעין של בטי, ומשם עברו לקיבוץ מעברות לבנות את משפחתם.

 

 בהומור דק דמוי טרוניה היה יהושע מספר, כיצד הבחין בומי תורן ז"ל בכישורי אישיותו המיוחדים, ושכנע אותו ואת כלל החברים, כי נועד להיות מורה ומחנך -"בגללו נעשיתי מורה והלכתי לסמינר הקיבוצים"!... כך החלה הסאגה של עבודתו בחינוך והוראה:

"הוא הציל אותי", חזרה וסיפרה בת שלנו בבגרותה ; "בזכותו הגעתי לעולם המוסיקה, ואני מה שאני!" – העיד חניך אחר; "הוא היה מנחה שקט, חָנַך לנו על פי דרכנו" - העידו רבים מתלמידיו.

ומה נאמר עוד על כך?

 

1979 – מאמר שנכתב בידיעות הקיבוץ על-ידי מנולו חפר חברנו ז"ל על יהושע ידידו: "עשרות שנים בשדה החינוך"!!!

המשפחה תעיד בוודאי: לילות כימים עשה יהושע, אחר סיום מפגש הערב הקבוע עם "הקבוצה" התורנית, בהכנת כרטיסי עבודה אישיים, בניית אביזרים למיניהם, ועם בוקר – שיעורים, שכולם עבודה שקטה ונינוחה, גם אם היו הזאטוטים קופצים בראש לפעמים...

אחר הפרק של עבודת החינוך, האיש המופלא הזה, בדרכו השקטה והמיוחדת רק לו, בענווה וצנעה, המשיך לכהן כסדרן עבודה, כסדרן רכב, ושב אל אהבת הטבע שניטעה בו בילדותו - העבודה בסובטרופים. מאושר היה בעבודתו זו, עם צוות מצומצם ואינטימי, בשטחים הפתוחים, העצים הגדלים, האפרסמונים והפקנים, שהיו לו לאהבה מחודשת.

בשלב מאוחר גויס להיות הדוואר של סניף הדואר במעברות. הוא לא חסך תודות לכל מי שטרח לעצב משרד חדש, שם יכול היה להגיש שירות שלא ידענו כמותו לכל מי ומי. פרפקציוניסט שכמותו, גילה רצון והסביר פנים לכולם.

 

כך שנות חיים ארוכות. בשתיקה מופלאה הלך בתלם, עד שהגיע, והיה לאבן פינה בעבודה בתל"ם. כאן נפתחו לפעמים אמריו. הקשבנו בשקיקה למילותיו.

 

תוהים אנו: באיזו תבונה ניווט את דרכו המשפחתית?! וכיצד מצא עת לכל חפץ? למחשב, לגינת הבית. הקלנועית הייתה בעזרו, עת משך משך זרע משפחתו, והוא כבר כפוף קצת, שותק את מכאוביו.

"בני האדם המציאו את האגדה, שהמתים עולים לשמים, כנראה מפני שלא רצו להיפרד מיקיריהם", כתב יהושע שלנו כשהספיד את הוריו. "אתם בשמים אשר בלבנו, קיימים ואוהבים". יהושע, יושקה, יוז'י, בשָמֵינו תהיה תמיד, קיים ואוהב.