קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

שלג חנני28.1.1924 - 1.9.2010

שלג חנני

חנני שלג איננו.

חנני, כך קראנו לו מן היום הראשון בחברת הנוער, לאחר שהחליפו לו את השם הגרמני הנס ולטר. חנן היה האח הקטן של אחיו וולפגנג גוטשלק, הרי הוא גבריאל שלג ז"ל הדומיננטי, שהיה לחנן כמו אבא. שניהם התייתמו מאביהם והאם נותרה עם שני הנערים. הם התחנכו כמו נוצרים ולא נמולו. השנה 1938, שנת "ליל הבדולח", הנאציזם משתולל. גורלם של היהודים נחרץ אם לא יעזבו את גרמניה. במצב נואש זה, גבריאל הכיר את רפא רוזנצוויג והוא פילס לנערים את הדרך לתנועה ולעלית הנוער.

זה הוא ספור קלאסי של משפחה יהודית מתבוללת, שהנאצים אף פעם לא הכירובה אלא שפטו אותה לפי מוצאה בלבד. תמיד התפלאתי על המטפורמוזה הניכרת שעברו האחים שלג. ביחוד גבריאל, שהיה אמנם קנאי ברכישת השפה והתרבות העברית אך היו לו לבטים. הוא היה שתול עמוק בהתבוללות ולכן התקשה להתאקלם. חנני היה צעיר ממנו ולא הספיק לשקוע במידה כזאת. הוא היה קרוץ מחומר אחר: תוכו כברו. שום דבר לא אמיתי לא דבק בו. מיעט בדברים, צנוע בהליכותיו והופעתו. נחבא אל הכלים. מבויש אך נחוש לעמוד על שלו אפילו שנקלע לעימותים עם חברים. בכל מקום שעבד: גן ירק, אינסטלציה, אצל פישמן במזבלה, בקואפרטיב כנהג, בתרימה, התרשמו מחריצותו, אחריותו וגם מכושרו הפיזי היוצא דופן. כשבא למזבלה, נהגו לספר בבדיחות הדעת, שפישמן מכר סוס אחד.     

בשום מקום לא היה מנהל אלא "מספר שניים ההולך באש ובמים", שאפשר לסמוך עליו במאה אחוז. כאשר היה נהג בקואפרטיב והביאו את התבואה מפלו'גה הביתה, התחרו הנהגים ביניהם מי יספיק יותר משאיות להוביל. חנני שמטבעו לא היה  תחרותי נאלץ להיות לואילי ואמנם ניצח במרוץ.

מי שהכיר אותו יותר מקרוב נוכח לדעת שבגוף המוצק שוכנת נפש אצילה שתמיד מוכנה לעזור לזולת. כמו אחיו הוא הביא מן הבית את האהבה למוזיקה, אלא שאחיו היה ממודר במוזיקה הקלאסית עד בטהובן ואילו חנני אהב גם אופרות של ורדי, פו'צני ורוסיני. יצירות שלמות הוא שרק בעל פה.

הוא ואני יש לנו יום הולדת באותו תאריך וכל שנה אנו התחרינו על כך, מי יקדים ראשון לברך את השני. על פי רוב אני הצלחתי להערים עליו. הפעם הוא הקדים אותי. עוד נשמה טובה הלכה מאתנו. יהא זכרו ברוך.

            יהודה לוי

 

חנני שלג – מאלופי הנהגים

בשנים 1953-1949 התאספו במעברות כארבעים בני נוער, בעיקר מארצות אירופה וארצות הבלקן, שנודעו בהמשך הזמן כחברת הנוער "אבוקה". הבנות והבנים, בני 15-13, זכו בצוות מורים ומדריכים מסורים: ישראל פורמן ז"ל (טרזן), חנה'לה בר-ניר ז"ל ומינה בראון, תיבדל לחיים ארוכים. המדריך התנועתי היה צבי כהן, הן כולנו השתייכנו לתנועת "השומר הצעיר".

המחנכים שלנו האמינו, שאת הארץ לומדים "דרך הרגלים", ובטיולים תכופים. כך יצאנו מדי חודש ליום טיול ארוך, ובחגים – לטיולים ארוכים יותר. אלא שהיה קושי לגייס נהג לטיולים אלה. חנני שלג התנדב להיות הנהג הצמוד של קבוצתנו, ולדברי מינה בראון, נשמו כולם לרווחה. מאותה עת ואילך ידענו, שיש לנו כתובת לנסיעות קצרות וארוכות ברחבי ישראל. חנני שלג היה מגיע במשאית המֶק-דיזל הגדולה, שלאורכה סודרו חבילות קש כספסלים, היה מעמיס את בני הנוער על ציודם – וקדימה לדרך.

בימות הקיץ נאחזנו לאורך הסולמות בדופן המשאית הגדולה, ובחורף כוסה הגג ברזנט. כדי חלב גדולים שהביא חנני מהרפת מולאו במים קרים בקיץ, מהם שתינו בימי הטיול. בשדה לימד אותנו חנני כיצד להדליק מדורה משיחים ועצים יבשים, ובעיקר דאג, שהילדים יכינו ערימת זרדים למשך שעות הערב המאוחרות. בימים לחים או רטובים דאג חנני להביא עמו לטיול שק מלא של פסולת עץ מן הנגריה, על מנת שהמדורה תבער כל העת.

לקראת חצות, כאשר מורינו סיימו את שיחות המחנכים שדנו בעולם ומלואו, לימד חנני שלג את הבנים כיצד מכבים בדרך צופית את המדורה...

אברהם קורן נזכר, ששמואל קליינהאוז ז"ל ניהל עמו תחרות במבצעי החציר המפורסמים של אז. כל אחד מהם השתדל לקחת מן השדה חבילה נוספת של חציר, שמספרן יעלה על אלו של חברו. אם נודע שהאחד העמיס 385 חבילות חציר שגובהן "עד השמים" במשאיתו, היה חברו מעמיס חבילה נוספת בתא הנהג.

כאשר נהג חנני שלג במשאית הכבדה שלו העמוסה במטען בדרכי עמק-חפר הצרות, היו נהגי האזור מפנים לו דרך, ויורדים לשוליים. ואילו הוא היה מפנה דרך לאחרים, כאשר נהג במשאיתו הריקה. את קיבוץ מעברות של פעם בנו אנשים כחנני שלג וחבריו.

 

יהי זכרו ברוך!

                                                שמעון דר