קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

קורן-בלום מרים17.7.1943 - 24.9.2010

קורן-בלום מרים

מרים איננה,

לא נעלמת לנו לפתע. למעלה מחמש שנים נאבקת במחלה הקשה. עשית כל מאמץ, הקשבת לכל עצה, וניסית כל תרופה שהוצעה לך. אבל מזור לא בא. רצינו להאמין שתגברי, כי כל-כך רצית לחיות ולהנות עוד ועוד מהמשפחה הגדולה שסביבך, שלא חסכת מעצמך כדי להעניק ולתמוך. בנית עם אברהם אישך בית שהוא מוקד להוויה המשפחתית. בית שבאים להיות בו ולא רק להתארח.

אנחנו מכירים למעלה מארבעים שנה. התחלה בבאר שבע, שני זוגות עם ילדים צעירים שבאו מהקיבוץ וגרים בשכנות. התחברנו מהר, לחברות שנמשכה כל השנים ללא הפסקה.

היית לי, מרים חברה כאחות. באין לך אחים או אחיות החשבת אותי כאחות לך. לא היה דבר בחייך שלא שיתפת, התייעצת התלבטת איתי. שותפות סוד עד ליומך האחרון.

לא פשוט וקל היה לך כשבגיל 31, עם 3 בנות צעירות, הפכת באחת להיות אלמנה. ואת כבר עוברת לכפר-סבא, ומתמודדת באומץ וחריצות אין קץ לגדל את משפחתך השכולה.

כמה שמחנו כשאברהם נכנס לתמונת המשפחה. זה לא היה פשוט בבית עם ילדות מתבגרות. המון התלבטויות וקשיים. אבל אברהם בטוב לב, בסבלנות ונשמה גדולה, השכיל להחזיר אותך למסגרת התומכת של הקיבוץ – בו מצאת בית לראשונה, כשהגעת כילדת חוץ רכה בשנים – ולבנות את המשפחה מחדש.

זכית מרים לעסוק בקיבוץ בעבודות שנתנו לך סיפוק רב מחד, והערכה רבה של הקיבוץ מאידך. אחריות ומסירות רבה לקחת על עצמך כאחות בקיבוץ. אושר עצום מלא את לבך בעבודתך במשאבי אנוש במפעל. גילית יכולת ארגונית מעולה, והרגשת שמצאת את מקומך.

חתימה לאישור השלמת המשפחה, ראינו בטקס החתונה המסורתי המרגש, שחווינו בכפר הרואה, אחרי 25 שנות זוגיות עם אברהם. וכאילו ידעת שזמנך קצוב התחלת לטייל ברחבי הגלובוס לספוג כמה שיותר מנפלאות העולם הזה.

לפני שנתיים בעוד המחלה מקננת בקרבך, נסענו יחד שני הזוגות לטיול קסום בברצלונה וקוסטה בראבה. ובקצב שלנו טיילנו ונהנינו כמו שלא נהנינו מזה זמן רב.

הערכה רבה חשנו לקיבוץ וחבריו שתמכו בך ללא סייג, במהלך מחלתך ולא החסירו תרופה או טיפול שחשבת שעשוי להקל עליך.

אנחנו מאמינים שבארבעת הימים האחרונים בהם שכבת בלי נוע, שמעת את מה שמתחולל סביבך, והרגשת את האהבה והדאגה של כל בני המשפחה הגדולה והחברים. ראינו כמה עייפת מהמאבק, אבל הלב מאן להשלים שאת נפרדת מאתנו.

השארת חלל גדול בליבות כולנו בלכתך, ינעמו לך רגבי העפר במנוחת עולמים.

נילי ואמציה

26 בנובמבר 2010.

מרים הרעיה, האמא והסבתא היקרה והאהובה.

נפרדת מכולנו אבל אנחנו לא נפרדנו ממך.

אני הילדים והנכדים מתגעגעים אליך, אוהבים אותך מאד, מאד ונאהב אותך לעד.  

 

נוחי בשלום

אברהם הילדים והנכדים.