קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

שולדוש אביבה31.12.1907 - 18.2.2010

שולדוש אביבה

על קבר אביבה שולדוש

יהודה, רחל, דבורה במרחקים, יהודית, היום אני בלבי אתכם. ואודה: חיים שלמים עברו עד שעיינתי בתיק של אביבה אשר בארכיון, ולמדתי להעריך אותה עוד יותר. זאת, על חיים של יצירה, תרומה לזולת והגות מודעת במשך כל חייה.

 

אביבה שולדוש (תג'ר) נולדה בתאריך 31 בדצמבר 1907, ליוסף ורבקה תג'ר, בסופיה בולגריה. יוסף האב היה עורך דין במקצועו ורבקה האם – מורה. האווירה בבית הייתה ציונית מאד, ותיאודור הרצל התארח אצלם בביקורו בבולגריה. בשנת 1922 החליט האב  לעשות מעשה: "מאסתי בדיבורים, אנו עולים לארץ-ישראל".

המשפחה הייתה מרובת ילדים. יוסף, שהסב את מקצועו והיה לפועל עמל כפיים, פתח בתל-אביב בית  מלאכה קטן לתעשיית סוכריות, בו עבדו רק בני המשפחה מבוקר עד מאוחר בלילה. הם חיו במיעוט אמצעים, אך האב סירב לקבל מן הקרן הקיימת לישראל מגרש לבניית בית, מחווה על תרומתו בבולגריה: "לא פעלתי למען שכר", אמר. תחילה ישנו תחת כיפת השמיים – עד לבנייה של בית בידיהם שלהם בפרדסים על גבול יפו.

כיתות ראשונות למדה אביבה בביה"ס לוינסקי, ותורשה לי הערה אישית – זה היה גם בית-הספר שלי בתל-אביב.

לימודי תיכון ולימודים של גננת-מורה למדה אביבה בתוך עבודה מדי יום  בבית המלאכה. למעשה הוכשרה כך לחיי עבודה כבר מצעירותה: "המהפכה הציונית מעבודת רוח לעבודת כפיים התרחשה כבר בבית הורי", העידה אביבה במלוא חייה בקיבוץ. "היה מובן מאליו שבונים כאן על מנת להביא את העם כולו".

בגיל 18 הושבעה בחשאי בגימנסיה "הרצליה" לשירות ההגנה, והועסקה בשמירה מול כנופיות ערביות מיפו.

בשלב זה נשלחה אביבה לבולגריה בשליחות ציונית כמורה-גננת. כאן נפגשה עם תנועת השומר-הצעיר ושאבה רעיונות חלוציים רבים, שמצאו קרקע פורייה בלבה. בחזרה ארצה במסגרת גרעין הבוגרים של קיבוץ ג', ולמרות התנגדות האב, יצאה לשלושה ימים במשמר העמק, שקבעו את חייה כחברת קיבוץ. "כל אדם עניין אותי, ומעניין אותי עד היום: מעניין אותי מה קורה באדם שני, מהן דעותיו והשקפותיו. כל שיחה עם חבר מפרה אותי", סיכמה את המפגש המרתק עם ראשוני משמר העמק.

עוד נכון לה ניסיון מתסכל מאד עם יהודי ליטא בשליחות ציונית, וצער על גורלם של מי שהשאירה מאחוריה.

מכאן ואילך עברה ביחד עם חברי מעברות את שלבי הנדידה אשר מבת-גלים בחיפה, חדרה ולבסוף – העלייה על הקרקע במעברות. עדות ראשונית, תעודה היסטורית פיוטית ומפליאה, ולא נרבה לפרט, אך מוזמן כל המתעניין לקרוא  על יום העלייה על הקרקע, מצויה ברשימה שכתבה בחוברת "הדים" בשנת 1936. גם תעודה אישית מאד על הקשיים בחברה המצומצמת של שנות התקופה החלוצית ובחברה הקיבוצית בכלל, מצויה ברשומות.

על המפגש של אהבה וחיים שלמים וארוכים עם יהודה שמחתי כל-כך לקרוא בחרוזים היפים שהעידו: "...לכן ביקשה את עזרתי, שאהיה לה מורה פרטי, ואם אתן הסכמתי הבעיה תיפתר – רק מורה, ולא יותר"... ובפרוזה אמרה אביבה: "הרגשנו שאנו מתאימים זה לזו. גם לו יש מן התכונה שלי, לא לחיות רק למען עצמו, אלא למען משהו נעלה יותר".

הגורל היהודי הותיר את אביבה כאם צעירה, כאשר התגייס יהודה ונעדר 6 שנים במלחמת העולם השנייה. מלים לא יספיקו לסיפור השנים ההן. לשמחתה עברה גם אמה למעברות, לחיות לצידה.

אביבה עבדה כגננת-מחנכת ראשונה של מעברות עם ראשוני הילדים. "ליוויתי את דרכי החינוך במעברות מן ההתחלה ועד עכשיו", אמרה. בצד הוראה בכיתות היסוד ומעבר להוראת תלמידים שהתקשו בלימודים, התמידה בלימודים ככל שיכלה, שנים ארוכות. גם בנתניה עבדה בייעוץ והוראה, וזכתה במלגת לימודים, בתוך עבודה בקיבוץ.

בגיל 66 זכתה בתואר הראשון בחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ו-13 שנים מאוחר יותר, אז הייתה כבת 80 (!), הזמין יהודה את טל נכדתו לקרוא בעיתון הקיבוץ אודות סבתא, שקיבלה את התואר השני, אחר שש שנות לימודים.

הראייה למרחוק, וכושר הניתוח של אביבה התבטאו ברשימה מפתיעה בהיקפה של מאמרים לעיתון הקיבוץ. כולם צרורים בתיקה אשר בארכיון, ומרתקים:

לקראת יובל ה-50: "אינני יודעת האם הקיבוץ רואה בפני מה הוא עומד עכשיו: אם קיימת מציאות ללא רעיון – אינני יודעת למה מגיעים, חברה ללא מטרה הופכת להיות 'קהל'"...

או מעשה בילדה רעבה, בת לפועל במוסך שלנו, שנתקלה במרכולית הסגורה, ואביבה הובילה אותה אל אילנה שבמזכירות, לקבל מידיה חופן עוגיות טובות; ועוד ועוד.

 

היצירתיות של אביבה נודעה למרחוק, והייתה למאפיין של המשפחה. במלאת לה מאה שנים כתבה חגית נכדתה הצגה למסיבה והשתתפו בה הנינים: "היפהפיה הלא נרדמת". בהצגה מברכת הנמלה תינוקת מלכותית שנולדה: "שממש כמוני, תחיי בשביל אחרים, ותהיי גאה בתרומתך לקהילה, תעבדי קשה ותמצאי בזה סיפוק"...

אביבה, ניפרד ממך ונאמר ביחד עם כל משפחתך הענפה:

לילה יורד לאט

ורוח שושן נושבה

הבה נלחש לך שיר בלאט

זמר של אהבה.

הביאה לדפוס: לינה דר