קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

פלביץ גיזל14.10.1916 - 5.1.2010

פלביץ גיזל

גיזל - דברים לזכרה 

גיזל נולדה בנירנברג  ב- 14.10.1916. בנעוריה הייתה בתנועת הבונד ואח"כ הצטרפה לשומר הצעיר.

במרץ 1934 עלתה ארצה – והיא כבר בת 18. היא חיפשה מקום ללמוד מקצוע וכך הגיעה לבית הספר החקלאי של חנה מייזל בנהלל . שם התנסתה בענפים השונים ונקשרה אל הרפת ותוצרת החלב.

היא ספרה שאהבה לטפל גם בעצי פרי אבל לא סבלה את השמש.

ניתן לומר במבט לאחור שהייתה זו בחירה נכונה. במשך עשרות השנים הבאות עבדה ברפת שנתנה לחייה משמעות, עניין וסיפוק.

את ישראל פגשה  כמובן ברפת. הוא בא לנהלל למכור פר. "מכר פר וקנה אישה" כך התלוצצה.

 

למעברות הגיעה עם ישראל בשנת 1937 והקימה עימו את משפחתה. ב- 1938 נולדה בתם הבכורה עופרה וב- 1946 נולדה מיכל ז"ל.

עם בואה למעברות  השתלבה מיד בעבודה ברפת בתחום שמשך את ליבה: הטיפול ביונקים.

בשנת 1966 קיבלה את פרס העבודה כמגדלת יונקים מצטיינת.  היא הגיעה להישג המרשים של אפס אחוזי תמותה – בעוד שברפתות אחרות היתה תמותה של 10 ואף 20 אחוזים. רחל פסח שהייתה חניכה שלה ועבדה במחיצתה שמונה שנים, סיפרה שהכינה מתכון מיוחד מזרעי פשתן מבושלים והגישה אותו לעגלים הרכים. זה ביחד עם ההשקעה העצומה בניקיון הכלובים ודליי החלב  עצר את השלשולים ומנע את התמותה. היא טיפלה בהם כמו בתינוקות וכל הזמן חשבה איך לשפר את תנאי המחיה שלהם.

רחל מספרת עוד  שהיו ברפת פרות שכונו: הפרות של גיזל. הן נכנסו לחליבה רק כשגיזל היתה קוראת להן.

בעקבות הפרס הגיעו עיתונאים לראיין ולצלם את גיזל. אולם היא לא נתנה לצלם אותה ובקושי הסכימה לדבר איתם. בכל זאת הצליחו להתרשם ממנה. אחד הכתבים סיפר: ראיתי אותה- אשת חייל נמרצת, תקיפה, לאקונית, מחמירה בעקרונותיה, שולחת לטיפה אל עגל גועה, חידוד אל רפתן צעיר.." בהקשר הזה רחל מספרת שהיא  קיבלה מגיזל לא רק את רזי המקצוע אלא גם עצות טובות לחיים.

לגיזל היה קשר בלתי אמצעי לבעלי חיים והיא גידלה תמיד גם כלבים בביתה. היא העידה על עצמה שהתחביבים שלה הם פרחים וכלב הזאב שלה. לפי אותו כתב – הבית שלה היה מטופח ודמה לערוגת פרחים בצנצנות. היא אמרה לכתבת שראיינה אותה: "אצלי העבודה היא העיקר. הביטי עלי - אושר בעבודה ירענן אותך יותר מקוסמטיקה. לעולם אינני משתעממת, אני אוהבת תרבות וספר".

עם הזמן כשקשתה עליה העבודה ברפת הייתה לתופרת וכולנו לבשנו את בגדי ההיריון שתפרה. היא חפשה פעילות גופנית והרבתה לשחות ולהתעמל.

מי שהכיר את גיזל יודע שהייתה אישה יוצאת דופן – היא חיה חיים מלאים על פי עקרונותיה הברורים, אומרת תמיד את אשר על ליבה ביושר ובישירות .

 

כשישראל נפטר נפער חלל גדול בחייה. הוא היה מסור לה מאד, קשוב לצרכיה ודאג שתהיה תמיד מרוצה.

זמן קצר אחרי פטירתו עברה לשיזף שם הייתה עד יומה האחרון. בתקופה זו חלתה מיכל ז"ל

ומותה הותיר בה כאב שלא יכלה לבטא במילים.

. היא השאירה אחריה את עופרה ושבט גדול ויפה של נכדים ונינים.

 

יהי זכרה ברוך

 

נכתב על ידי רותי להב ועדיקה