קדיש
יתגדל ויתקדש יקר האדם,
אשר הלך איתנו במישור
ועוולה לא נמצאה בשפתיו.
ישתבח הקיבוץ בבניו
ששיקעו מחילם ללא חסך,
משחר ילדותם ועד אביב ימיהם
וגמולם - טעם חייהם.
ואם תמו חיים של טעם,
חיי בן שגדל בשדותינו כצמח השדה, 
   
לא נפקד זכר פועלם.
כי דרך נעורים לא תאבד
ותוחלת זיכרון נפלא תעמוד לעד.
כי חוק הוא מאז ומעולם,
שזכר מעשיו של אדם,
יהיו צרורים בצרור החיים
וחתומים בשלשלת המשכם.
קיבוץ מעברות מעלה זכר יקיריו,
במעשה החיים והשלום.
יתגדל ויתקדש אמת האדם.

 

 

ברגר רות8.4.1916 - 26.9.2011

ברגר רות

אימא אהובה, 

נולדת בגרמניה ב-1916 ערב מלחמת העולם הראשונה למשפחה עשירה. סביבך היו מטפלות, מורות למחול ומכונית גדולה עם נהג. כל זה במרכז העשיר של ברלין. 

עם התחזקות הנאצים העסקים ירדו והמשפחה נדדה למזרח ברלין. לצורך פרנסה, פתחה אימך מסעדה בסלון הבית.  השומר הצעיר היה בית ותקווה כאחד. שם נפגשת עם אבא.  

אימא קיבלה סרטיפיקט לעלות לפלשתינה אבל החליטה להמשיך בהדרכת נוער בהשומר הצעיר. רק כאשר סבא נדרש לארגון ההגנה בהיותו מכשירן אימא ויתרה על הסרטיפיקט שלה לטובת אחרים, הם נישאו ועלו לארץ. 

ב-1933, לאחר הירידה מהנכסים עברה אימא לבית ספר ממלכתי בברלין. יום אחד נכנסו לכיתה מורים ומחנכים שרצו להראות הדגמה של בנות אריות (נוצריות גרמניות) ויהודיות. "אני נראיתי כמו ארית – בלונדינית עם עיניים כחולות ונמשים, הם אמרו: 'אתם רואים, הנה דוגמה לארית'. אני לא יכולתי לשתוק, אז קמתי ואמרתי להם: 'אתם טועים, אני יהודייה!!!'. היה מאוד לא נעים ומסוכן אבל אף אחד לא אמר דבר". 

רותי וחיים עלו לארץ על האונייה "פטרייה" והגיעו לפלשתינה בספטמבר 1936; להפתעתם הרבה, מיד עם ירידתם מהאונייה הפרידו אנשי השומר הצעיר בין אימא לחניכיה שנשלחו למספר קיבוצים.  

ההכשרה כאן במעברות קסמה להוריי, הרמה התרבותית, האינטלקטואלית והאידיאולוגית הכריעה את ההחלטה להישאר במעברות בניגוד להוראת התנועה. ההודעה ממרחביה (ממאיר יערי) לא איחרה לבוא וחלק נכבד מחברי הגרעין שבחרו להישאר במעברות ולא לעבור לקיבוץ המעפיל נאלצו לעזוב את התנועה. הוריי נשארו במעברות.  

אימא הייתה רועת צאן מצטיינת עם טרזן ועם סיקש וחולבת זריזה. רק לאחר שילדה אותי עברה ל"שיכון וותיקים" – לרפת. 

משפחתה של אימא נלקחה על ידי הגרמנים מהולנד לאושוויץ והוצאה להורג, רק שבוע לאחר האקציה הגיע האישור הבריטי לעלות לארץ.  

עשרות השנים האחרונות היו מאושרות ביותר, תרצה ואני הקמנו משפחות, הולדנו נכדות והן הולידו נינים ונינות, שהבכור ביניהם כבר בכיתה י"ב. בעוד זמן קצר מתחתנת ביתנו השלישית ושמחתך שרתה בביתך. 

אימא, היית במיטבך, גמעת ספרים בשלוש שפות, שיחקת רמי קיוב וקלפים עם הנכדות והנינים ואף ניצחת פעמים רבות.  

רק בשבת האחרונה אכלנו צהריים בחדר האוכל של הקיבוץ וזירזת אותנו כדי לא להפריע לעובדי חדר האוכל.  

מאז לכתו של סבא חיים הפכת למנהיגה הבלתי מעורערת של משפחתנו ורק פעם אחת זימנת אותי והודעת לי שאת חולה מאוד. ברור קצר העלה שלקית במחלה הנוראה והחלטת על ניתוח לכריתה מלאה.  

בשקט ובחכמה התגברת על הכל, הקרבה בינינו צמחה ושעות הבילוי המשותפות שלך ושלי בארוחות צהריים, בסופי שבוע ובאירועים משפחתיים העצימו את האהבה בינינו. 

אתמול בעת מנוחת הצהריים השגרתית מול הסרט בטלוויזיה עצמת את עינייך, לא בטרם שסיימת להכין מתנות לחג.  

בשמי ובשם משפחתי, אנחנו מודים לכל גורמי הקיבוץ שעמלו לסייע בידי אמא להנעים את שנותיה.  

מילה מיוחד למטפלת נועה שבמשך מספר שנים העבירה שעות רבות ונפלאות עם אימא. 

ועוד מילה לך, זינה "אחותנו הצעירה" שכעשר שנים הפכת לבת משפחה כשהאהבה הדו-צדדית התעצמה ומתעצמת עד היום. 

ותודה לכל המנחמים.  

נדב  

 

 

סבתא 

סבתא היא נוף ילדותי, נערותי ובגרותי 

                           הסלע האיתן של המשפחה הגרעינית שלי 

אינני זוכרת שבוע שלא באנו אליך או את אלינו 

ואם כבר היה כזה, ישר הרגיש לי שמשהו מאבד מהיציבות הבסיסית 

 של החיים שלנו. 

ועכשיו השארת אותנו חשופים. ואולי בעצם לא?! 

 

כי הערכים שהרכיבו אותך ושבדרכך השקטה והמיוחדת  

השכלת להטמיעה בנו, בני משפחתך, של קבלה, אהבה,  

חוסר ביקורתיות, אהבת האדם ומעל הכול אהבת החיים והחיים, 

הם אולי המתנה הגדולה ביותר שנתת והשארת לנו לעולם ועד. 

 

את שעברת את מלחמות העולם, את משטר האימים בגרמניה 

הנאצית, קום המדינה, הקמת הקיבוץ, הקמת המשפחה ואת החיים,  

הוכחת לכולם שגם עם טוב לב, הכלה, מרפקים אבל עם מבט חודר בעניים אפשר להשיג הכול ועדיין לרצות עוד. 

 

בעיקר הדהמת אותנו לאחר מותו של סבא שכולנו חששנו לך שנשארת לבד אחרי עשרות שנים של זוגיות יוצאת דופן, ואת תאוות חיים שכמוך, מצאת את הכוחות והמוטיבציה ונתת לכולנו עוד שלוש וחצי שנים במתנה, 

שנים בהם לא הפסקת לקרוא ועוד בשלוש שפות. 

הקפדת לצאת למסעדות ולהשאיר רשמייך בכל הסביבה. 

   הנינים והנינות שנהנו כל כך לבוא אליך. 

שיחות ארוכות על איכויות כתיבה ושפה. 

שיחות ציניות על רכילויות מעודכנות מהעת האחרונה.  

והכל היה כל כך עוטף ואוהב ונשארנו לבד עכשיו, תוהים איך נמשיך לשמור על אותה עטיפה חמה של משפחה שנתת לנו תמיד. 

ולאבא שלנו,  אנחנו אותך כל כך אוהבות, 

מכל ליבנו לך מבטיחות,  

את האמא המדהימה שלך  

 אנחנו תמיד נשאיר בליבנו גם אחרי שנלך הביתה. 

וכבר ביום שישי הקרוב 

נשב לשולחן וביחד נסוב 

כי סבתא שלי היא הכי בעולם 

סבתא שלי היא אישה מיוחדת 

סבתא שלי היא עולם ומלואו 

סבתא שלי היא פשוט נהדרת 

סבתא שלי כבר לא איתי...  

 

  מורן הנכד