הבחירה ב"אב השנה"

זוג צופיות בנה קנו בין ענפי המטפס שליד ביתי. אם נדייק, היא בנתה את הקן בעצמה והוא עמד בסמוך, תצפת, שמר ותמך.

הקן הושלם, הוטלו ביצים ואחרי תקופת הדגירה בקעו 2 גוזלים. בהאכלה משתתפים 2 ההורים כאשר הנקבה ממשיכה מדי פעם להיכנס לקן ולחמם את הקטנים בחום גופה.

לאחר שבוע נעלמה האימא צופית והיה ברור שקרה לה משהו רע מאוד. צפוי היה שזהו פסק דין מוות גם לקטנים, אבל לא כך חשב אבא צופית. בהתמסרות ללא גבול החל להביא מזון (חרקים קטנים שהם מקור חלבוני) בקצב שבדרך כלל מתחלק בין שני ההורים.

בנוסף האב עשה את עבודות הניקיון (לתפוש את בלון הלשלשת ולזרקו מחוץ לקן) ושמר באומץ בפני חמסנים למיניהם שהמסוכן ביותר הוא העורבני.

כל יום עקבתי אחרי שני הגוזלים שהלכו וגדלו (היה נוח לצלם אותם) עד שיום אחד, בערך אחרי 3 שבועות מבקיעתם, הספקתי עוד לומר להם "בוקר טוב" ובצהריים – הקן כבר היה ריק.

כמקובל אצל צופיות, ישנה תקופת הסתגלות לחיים כאשר הפורחים מן הקן מסתובבים באזור, האבא ממשיך לדאוג ולהאכיל ובלילה חוזרים לישון בקן. כך היה גם עם המשפחה החד-הורית הזו.

בזכות אבא אמיץ, חרוץ ואוהב עברו שני גוזליו ממחלקת ה- 70% שבדרך כלל אינם שורדים למחלקת ה – 30%, בני המזל שמגיעים לבגרות וממשיכים את הדור.

בגלל כל זה אני מכתירה את האבא החד הורי לאב השנה ומוסיפה לו גם צל"ש מקרב לבי.

 

רותי רם