ארכיון תמונות

Skip Navigation Links.

גלריית תמונות

20151103-082408 - Copy
בטי אדטו 2
2536483243_2(5).jpg
הציורים של בטי אדטו
10106b.jpg
תחרות צילום לט"ו בשבט 2007
Hana shalem  08
חנה שלם - ציור בגיל 90
image15
בועז נובלמן - מודעות פרסום
5536483243_2(7).jpg
הציורים של ברנדט קליינהאוז

תמונות חדשות בארכיון התמונות

adam1987_לואיזה ארדיטי - מתפרה
לואיזה ארדיטי במתפרה.
adam1987_יפעת ארן 2
יפעת ארן.
adam1987_יפה הלפרין-מתפרה
יפה הלפרין במתפרה.
adam1987_יהושע מס
יהושע מס.
adam1987_יעל שלג
יעל שלג.
adam1987_דליה פלג-לביא
דליה פלג-לביא.
adam1987_דבורה שלג
דבורה שלג.
adam1987_גלית יערי,מיכל לוי,דניאל שרון
גלית יערי- מטפלת. על ידיה- דניאל שרון.שני מימין- איתמר כתר, לידו מיכל לוי.

דפי זיכרון לחברים

ריכטר אופליה

אופליה ריכטר – דברים לזכרה

אופליה יקרה. כמה לא צפוי.... קשה לדבר עלייך בזמן עבר. תמיד כל-כך חיונית, חייכנית, מלאת שמחת-חיים, מאירת פנים וכל-כך משמעותית לכל-כך הרבה אנשים.

אופליה נולדה ב-3.1.1923. היא הייתה בת בכורה לשני אחים (אח ואחות שעדיין חיים בארגנטינה), בעיירה אנדור שבצפון פולין. באותם זמנים לא היו שם לא חשמל ולא מים זורמים. אביה של אופליה, אהרון קוּנסְט (שפירושו בגרמנית: אומנות) היה נגר. אמה של אופליה, מינה, הייתה עקרת בית. אופליה למדה בבית-ספר שבו למדו גם עברית. הייתה שם קהילה יהודית פעילה.

גרינבלט לני

לני שלנו

בלתי נתפס לקשור אישה כל-כך יפה, חיונית, חייכנית, מלאת אופטימיות ושמחה - למוות. אין איש שלא זוכר את לני כאישה פעילה, ספורטאית, רקדנית ומלאת חיים.

לני נולדה למשפחת דריסק באמסטרדם ב-1 ביוני 1940. אביה ארי היה עובד תעשיה ואימה קורי, שהיתה אחות ל-7 אחים מתאגרפים, עבדה אז בבית הקפה של סבתה של לני. מאוחר יותר עבדה שנים רבות כגננת ולאחר מכן כתופרת תלבושות בתיאטרון חשוב באמסטרדם.

את שנות המלחמה עברה המשפחה באמסטרדם. לני גדלה בבית נוצרי. בזמן התיכון למדה בלט והמשיכה והשלימה את לימודיה באקדמיה למחול. היא עסקה במחול באופן מקצועי כמורה לבלט.

ארכיון מעברות 

מגוון מאמרים נבחרים מארכיון קיבוץ מעברות

מהארכיון

מן הארכיון

בימים אלה מעלים אורי שלם ונורית לומניץ את אתר הנפטרים של מעברות לאתר האינטרנט של הקיבוץ. החברים מוזמנים להיכנס ולראות.

הנפטר הראשון של מעברות היה אלכסנדר(אחד) גרינפלד. בתיקו האישי נמצא מכתב אנונימי שנשלח לארכיון  במלאת 50 שנה למותו . מכתב זה עונה על השאלה מדוע נקבע מקומו של בית העלמין שלנו בגבעת נפוליאון וגם מתאר את נסיבות התאונה בה נהרג אחד גרינפלד.

 להלן המכתב:

 50 שנים בלי "אחד"

נעמי אגוזי, (אמו של שלמה אגוזי) טובת הלב הדאגנית לכולם, סיפרה לי כי בימים אלה ימלאו 50 שנים לפרשה טראגית: תאונת עבודה שקיפחה חייו של חבר צעיר (אז כולנו היו צעירים).

וזה המעשה, כפי שזכור לי: קבוצת הבניין שלנו עבדה בחדרה בשני מבנים: בניין דו-קומתי של גולדמן, אב לבן בקיבוץ האמריקאי בחדרה, שיסד אחר-כך את עין השופט, היה זה בעיקול הכביש לתחת הרכבת. והמבנה השני, גדול יותר – בניין תלת קומתי, מאחורי המשטרה של אז ( ה"חאן" המפורסם של מייסדי חדרה). הבניין נקרא על שם בעליו – איינהבר – בעל נגריה ושתי קומות מעליה. כאן קרתה התאונה הקטלנית: אחד (כך כינויו בפי עצמו ובפי חבריו) עבד על הפיגום החיצוני בקומה העליונה, ובשעת העלאת חומרים איבד שיווי משקלו, מעד ונחבט בקרקע.

היה זה כשנה לאחר תחילת עלייתנו על הקרקע. בוואדי חווארית הקדחת טרם הודברה, האדמות עוד לא נוקזו אלא רוכזו ולא עובדו. פחות מתריסר חברים ישבו בארבעת הצריפים שעל הגבעה העירומה .מרבית חברי הקיבוץ וקומץ הילדים עשו בחדרה – חלקם כשכירים בעבודה חקלאית, מעין "הכשרה לבאות" וייתרם עבדו בקבוצת בניין עצמאית, שאמורה הייתה "לפרנס" את הקיבוץ ואת מניחי היסודות ל"נקודה" החדשה. לקבוצת בנין זו הצטרף "אחד" גרינפלד, "חולץ" (חלוץ) ירוק שהגיע לא מזמן מהתנועה בהונגריה. גבר נאה וחסון, שאהב להפעיל שריריו בעבודות קשות – ניצב הוא על הפיגום של המבנה המוקם בקומתו השלישית. שעה שצריך היה למשוך את מטען הלבנים והטיט מחבל "הגלגלת" – אל הפיגום פנימה – מעדה רגלו, נפל ומצא מותו מיד. קשה היה לדמיין, כי גבר זה, השליו, הבוטח והמאוזן כל-כך יקפח חייו בתאונת עבודה – הראשונה מאז ייסוד הקיבוץ.

 טלפון, כביש, תחבורה סדירה, כמובן לא היו והוטל עלי להגיע לוואדי בדרך המהירה, לדווח לחברים על האסון ולהכין סדרי הקבורה. התרתי את אחד הסוסים מהעגלה הזוגית שנזדמנה בחדרה – ורכבתי בדרך החולות. מספר החברים בוואדי היה כשמונה. התחלנו להתדיין היכן יכרה הקבר. התגובה הראשונה: לא רחוק מה"נקודה".(כך נקרא אתר הקבוץ אז)        טרם השלמנו עם השינוי – שהאיש איננו... אינסטינקטיבית - סולידארית– רצינו שיהיה  בקרבתנו... וההצעה: מעבר לפרדס א' המיועד, במקום בו מצויה כיום המרפאה...

בהרהור שני הבנו, שקבר זה לא יהיה הראשון והאחרון וראוי לקבוע מקום אחר. הברירה המעשית היחידה הייתה, הרחק לרגלי גבעת נפוליאון, בשטח שהשיטפונות לא היו גואים בחורף. בכריית הקבר, בעומק לא רב נתקלו המכושים באבני כורכר – דבר שעוד הגביר את המועקה. חברים יוצאי הונגריה שהיו ב"פלוגה" מנו את תכונותיו החיוביות מאד של אחד. אם איני טועה, סיפרו כי השם דבק בו באחד ממחנות הקיץ של התנועה, שם.

קברו של "אחד" היה הקבר הראשון שנכרה על אדמת הקיבוץ, ב- 2 בדצמבר 1934.

חבריו.

 

קטגוריה: חברים

תגובות והערות

לא נכתבו תגובות למאמר זה. היו הראשונים להגיב.

כתבו תגובה או הערה

Only registered users may post comments.

דירוג