ארכיון תמונות

Skip Navigation Links.

גלריית תמונות

22
פאב ארט - יורם גרינבלט: מכלול היצירה
resized_IMG_2185.jpg
ציפורי הברזל של יעקב שוטוב
1098b.jpg
תחרות צילום לט"ו בשבט 2007
resized_IMG_2301.jpg
ציפורי הברזל של יעקב שוטוב
20151103-085446
בטי אדטו 2
5041
יעקוב שוטוב - ציפורים וחיות אחרות

תמונות חדשות בארכיון התמונות

adam1987_לואיזה ארדיטי - מתפרה
לואיזה ארדיטי במתפרה.
adam1987_יפעת ארן 2
יפעת ארן.
adam1987_יפה הלפרין-מתפרה
יפה הלפרין במתפרה.
adam1987_יהושע מס
יהושע מס.
adam1987_יעל שלג
יעל שלג.
adam1987_דליה פלג-לביא
דליה פלג-לביא.
adam1987_דבורה שלג
דבורה שלג.
adam1987_גלית יערי,מיכל לוי,דניאל שרון
גלית יערי- מטפלת. על ידיה- דניאל שרון.שני מימין- איתמר כתר, לידו מיכל לוי.

דפי זיכרון לחברים

ריכטר אופליה

אופליה ריכטר – דברים לזכרה

אופליה יקרה. כמה לא צפוי.... קשה לדבר עלייך בזמן עבר. תמיד כל-כך חיונית, חייכנית, מלאת שמחת-חיים, מאירת פנים וכל-כך משמעותית לכל-כך הרבה אנשים.

אופליה נולדה ב-3.1.1923. היא הייתה בת בכורה לשני אחים (אח ואחות שעדיין חיים בארגנטינה), בעיירה אנדור שבצפון פולין. באותם זמנים לא היו שם לא חשמל ולא מים זורמים. אביה של אופליה, אהרון קוּנסְט (שפירושו בגרמנית: אומנות) היה נגר. אמה של אופליה, מינה, הייתה עקרת בית. אופליה למדה בבית-ספר שבו למדו גם עברית. הייתה שם קהילה יהודית פעילה.

גרינבלט לני

לני שלנו

בלתי נתפס לקשור אישה כל-כך יפה, חיונית, חייכנית, מלאת אופטימיות ושמחה - למוות. אין איש שלא זוכר את לני כאישה פעילה, ספורטאית, רקדנית ומלאת חיים.

לני נולדה למשפחת דריסק באמסטרדם ב-1 ביוני 1940. אביה ארי היה עובד תעשיה ואימה קורי, שהיתה אחות ל-7 אחים מתאגרפים, עבדה אז בבית הקפה של סבתה של לני. מאוחר יותר עבדה שנים רבות כגננת ולאחר מכן כתופרת תלבושות בתיאטרון חשוב באמסטרדם.

את שנות המלחמה עברה המשפחה באמסטרדם. לני גדלה בבית נוצרי. בזמן התיכון למדה בלט והמשיכה והשלימה את לימודיה באקדמיה למחול. היא עסקה במחול באופן מקצועי כמורה לבלט.

ארכיון מעברות 

מגוון מאמרים נבחרים מארכיון קיבוץ מעברות

מהארכיון

מן הארכיון

לכבוד שנת ה-80 לעליה על הקרקע של הקבוץ בשנת 1933 אנו מביאות קטעי ארכיון

מההיסטוריה הקיבוצית.

לפניכם שיר שכתב ניסן צור, בעלה של מאשה צור, הוריהם של נחמה, ישי ומרים.

ניסן היה איש אדמה וספר והיה קרוב לטבע ולחקלאות. את  שירו כתב בשנת 1944 ופתח בשורות הללו:

"שלנו", אמרו העובדים...

"השקינו בלילה, טפלנו ביום,

 הוספנו, הרחבנו, הגענו הלום,

 "לי הוא"-אמר העובד-

כל הקבוץ לזה עד!"

ניסן מסיים את שירו בשורה:

"על כן-סיים האורח- הגן הוא של זה בו טורח!"

 

ניתן לראות בגן את הקבוץ שלנו, שלכל אחד שמורה הזכות והחובה להושיט יד, לטפח אותו ולקחת חלק בשמירה על הגן כדי שאפשר יהיה לאכול את פירותיו.

בשיר מוזכרים שמות של חברים רבים שבעבודתם ומחויבותם סייעו לצמיחת הגן הקיבוצי:

חנה מוזס, אלחנן בן יוסף, אריה זמיר (צייזלר), אזיא פסח, מאיר מיטלמן, אליעזר ולואיזה ארדיטי, דב יתום, ישראל פלביץ', שרלו אשכנזי, מטי נסימוב, אליהו דניאל, טוביה בראון.

 

של מי הוא הגן?  ניסן צור

לעובדי הגן – בידידות.

א.
שלנו – אמרו העובדים –
עם המוסדות בקרי הלכנו,
אותו רק גדלנו, טפחנו,
השקינו בלילה, טפלנו ביום,
הוספנו, הרחבנו, הגענו הלום,
לי הוא – אמר העובד –
כל הקיבוץ לזה עד!
 
ב.
לי הוא – אמר אינסטלטור –
אני בו המים הזרמתי,
כל סדק, כל חור בו הלחמתי,
כל טרקטור כל פגע תיקנתי,
לי הוא – אמר אינסטלטור.
 
ג.
לי הוא – טרטר אז הטרקטור –
אני – אדמתו שפלחתי,
רגבי אדמתו שהפכתי,
דסקסתי, קלטרתי
וזבל פזרתי;
והיה כי מזקן אפול –
יחדל אז הגן ויבול.
לי הוא – טרטר אז הטרקטור.
 
ד.
לי הוא – אמרה חנה מוזס –
עם בוא העונה, הרי מי אז
זמנו מאבד ערב, ערב,
עם עגלון, המוכיח בלי הרף
שאין עגלה או שקים במחסן.
לי הוא – אומרת היא, לי הוא הגן!
 
ה.
אם כי לא טרקטור רק סוס ועגלון
בכל זאת גם לנו יש איזה חשבון
אם יקרה וחלינו, חלילה,
הרי התחרבנתם – במחילה.
למה לי טרקטור?- צועק הגנן
איפה הסוס ואיפה אלחנן?
האם כבר אשקה כמו בחלם?
עם טרקטור אפתח את התלם?
אל נא, חבריא, חבל על הזמן,
גם לנו נחלה יש וחלק בגן.
נאום זה הסוס ונאום אלחנן.
 
ו.
לי הוא – האוטו גונח –
אמנם לעתים רק אורח,
אך מי עוד כמוני בן-חיל,
לסחוב את היבול מאביחיל?
לסחוב בלילות – זה ידוע
לשמוע על סודות – זה קבוע.
לי הוא – האוטו גונח.
 
ז.
אז קם אריה חשמלאי
ומכריז: הכל בתנאי
שאני אזרים חשמל.
אם לא כן, למה עמל?
זה הכל ויכוח סרק,
כי הכל תלוי בפקק.
פקק כי ישרף, חביבי,
אין גן סתיו ולא אביבי!
הויכוח אם כן, תם.
בזכותי הגן קיים.
 
ח.
שלנו – מודיע הנוער –
אין לנו משרה עוד בדואר;
איזיא בקרת מותח;
חצי היום מתמתח.
אנו – שומרים צעירים –
לעמל ולמשק ערים;
בגן ירק גילינו עניין,
לנו, רק לנו, הגן.
 
ט.
לי הוא – אומר המספואיניק –
אוי לי מהגן הכל-בויניק,
כל שטח מוכן הוא לבלוע,
ישמרני ממנו אלוה.
שדה כי יראה – יטרפנו!
אין לי מנוס עוד ממנו!
לי הוא – אומר המספוא'ניק.
 
י.
לי הוא – אומר ר' מאיר בנאי –
אמת ויציב זה הכל רק בתנאי,
שאנכי אבנה לו מחסן עם בידוד,
אחרת הרי עמלכם הוא אבוד!
כי בלי המחסן התפוח הוא זבל,
וכל הדברים שלכם – דברי הבל;
סופו של דבר כי תגיעו אלי.
לי הוא – אמר ר' מאיר בנאי.
 
יא.
לי הוא – אומר אליעזר –
בזכותי התפוח והגזר,
כי אם לא אצור אני זבל
אז כל דיבוריכם הם הבל.
בטרם היה עוד במשק הגן,
נדפו כבר ממני ריחות החנקן!
אני – אם הזבל אלחץ בכפי,
אני – אם בזבל אתקע את אפי,
את ריח הזבל עמוק כי אנשום,
על גן ירק חדש אז, חבריא, אחלום!
תפוחי-אדמה כדלעת נראים לי,
מכל העולם שואלים וקוראים לי:
היכן הוא, איפה אליעזר ארדיטי?
הנני! אקום ועניתי.
ואראה מזבלה גבוהה כחרמון,
ממנה מפיץ אנכי ממרום
רוחות החנקן לצפון ודרום!
תבל, האזיני – אכריזה –
אשרי, שזכינו, לואיזה!
אשרי שזכינו לפלאי הזמן,
לנו – רק לנו – הגן.
 
יב.
אם גן זה קניין, הרי שרלו
האיש, שכבוד ויקר לו
לעדור בטוריה יודע גם שווייק.
צריך תפוחי-אדמה לשווק!
צריך להפכם חיש ל"מוני",
וזה יעשה איש כמוני!
כי צריך מעכשיו כבר לחשוב על קימום,
צריך מעכשיו כבר לדאוג לקיום,
העולם הוא כולו מסוכסך, מסובך,
צריך לשווק – ורק כך!
אם גן זה קנין
הרי לי הוא הגן.
 
 
 
יג.
לי הוא הגן – אז מכריז בקול רם,
במרץ וחום – ידידנו יתום;
כי איך הגנן יסתדר בעונות
אם אין על ידו מנהל חשבונות,
איש שבכל הוא בקי וחכם,
היודע בהלכות משק וגן.
את שלו היודע לתבוע
את דעתו היודע לקבוע;
לא חשוב הקניין,
אך שלי הוא הגן!
 
יד.
לי הוא – מודיע אז ישראל פ. –
אני החולה ואני הרופא!
האולקוס ביום יתקפני,
בלילה ה"צ'יפס" ירפאני.
ביום בדיאטה: צנימים וביצה,
בלילה שומרת (אם היא חרוצה)
תגיש לי תפוח יפה מטוגן –
וזאת היה בזכותו של הגן.
 
טו.
לי הוא – אומר האורח –
אני הוא בגן הטורח!
האם עוד תמצא שם חבר,
אם גם תחפשנו בנר!
היה היה פעם... הגן היה קט,
אליהו עוד טרם היה דיפלומאט,
עבדו חברים אז עוד ממש ביד;
טוביה עוד טרם היה מרכז,
בגן את השק הוא היה עוד אוחז;
חבר מזכירות אז היה עוד בלי תיק,
נפגש בגן ירק צעיר עם ותיק.
מטי היתה מרכזת בגן,
בכרוב ובגזר מצאה לה ענין.
ל"כלליות" לא היתה עוד שורה מיוחדת,
בגן ותיקה אז היתה עוד עובדת;
אז חברה בשיחות לא סרגה,
לטבע, לשמש נפשה אז ערגה!
אז, באין כביש היה שקט, שלוה,
אז מזכירות בשבת התישבה.
אז לא היו ארגונים או גפיר,
ורחוקה היתה אז תל-אביב, זו העיר!
היום השתנו הזמנים, חברים,
היום העובדים הם גם כן אחרים.
היום בשדה נשארו יחידים,
כי רבו, מה רבו, היום תפקידים!
על כן, מי בגן הטורח?
אמר – זה אני, האורח!
אני האורח – תלמיד או שובת –
בצנע, בשקט בגן לו עובד;
לא כמלחים, או מדריך מקצועי,
כי אם סתם כפועל חקלאי.
קלשון או טוריה ביד לי אקח,
תפוחי-אדמה אלקט בתוך פח,
וכך בלי ויכוח ופרזות,
אני, האורח, עושה זאת.
על כן – סיים האורח –
הגן הוא של זה, בו טורח! 
 
ניסן.
 
מעברות    23.11.1944     

 

 הביאו לדפוס: עדיקה נקש ועינת טחנאי- ארכיון קבוץ מעברות.

תגובות והערות

לא נכתבו תגובות למאמר זה. היו הראשונים להגיב.

כתבו תגובה או הערה

Only registered users may post comments.

דירוג