ארכיון תמונות

Skip Navigation Links.

מארכיון סרטים ושירים



צילום: חיים ארדיטי
עריכה: גיל ארדיטי

קליפ הוקרה מהורי הקיבוץ לצוותי החינוך שלנו אשר משקיעים את כל כולם בעדודה הקשה עם ילדנו

גלריית תמונות

9536483243_2(6).jpg
חנה בכור (ז"ל)
image13
הציורים של בטי אדטו
0010
יעקוב שוטוב - ציפורים וחיות אחרות
ScreenHunter_1970 Jun. 25 13.32
רוני דורון
IMG_4548
תערוכת פסלים של יעקוב ודורית
בקרואטיה
אריה פפו

תמונות חדשות בארכיון התמונות

adam1987_לואיזה ארדיטי - מתפרה
לואיזה ארדיטי במתפרה.
adam1987_יפעת ארן 2
יפעת ארן.
adam1987_יפה הלפרין-מתפרה
יפה הלפרין במתפרה.
adam1987_יהושע מס
יהושע מס.
adam1987_יעל שלג
יעל שלג.
adam1987_דליה פלג-לביא
דליה פלג-לביא.
adam1987_דבורה שלג
דבורה שלג.
adam1987_גלית יערי,מיכל לוי,דניאל שרון
גלית יערי- מטפלת. על ידיה- דניאל שרון.שני מימין- איתמר כתר, לידו מיכל לוי.

דפי זיכרון לחברים

ריכטר אופליה

אופליה ריכטר – דברים לזכרה

אופליה יקרה. כמה לא צפוי.... קשה לדבר עלייך בזמן עבר. תמיד כל-כך חיונית, חייכנית, מלאת שמחת-חיים, מאירת פנים וכל-כך משמעותית לכל-כך הרבה אנשים.

אופליה נולדה ב-3.1.1923. היא הייתה בת בכורה לשני אחים (אח ואחות שעדיין חיים בארגנטינה), בעיירה אנדור שבצפון פולין. באותם זמנים לא היו שם לא חשמל ולא מים זורמים. אביה של אופליה, אהרון קוּנסְט (שפירושו בגרמנית: אומנות) היה נגר. אמה של אופליה, מינה, הייתה עקרת בית. אופליה למדה בבית-ספר שבו למדו גם עברית. הייתה שם קהילה יהודית פעילה.

גרינבלט לני

לני שלנו

בלתי נתפס לקשור אישה כל-כך יפה, חיונית, חייכנית, מלאת אופטימיות ושמחה - למוות. אין איש שלא זוכר את לני כאישה פעילה, ספורטאית, רקדנית ומלאת חיים.

לני נולדה למשפחת דריסק באמסטרדם ב-1 ביוני 1940. אביה ארי היה עובד תעשיה ואימה קורי, שהיתה אחות ל-7 אחים מתאגרפים, עבדה אז בבית הקפה של סבתה של לני. מאוחר יותר עבדה שנים רבות כגננת ולאחר מכן כתופרת תלבושות בתיאטרון חשוב באמסטרדם.

את שנות המלחמה עברה המשפחה באמסטרדם. לני גדלה בבית נוצרי. בזמן התיכון למדה בלט והמשיכה והשלימה את לימודיה באקדמיה למחול. היא עסקה במחול באופן מקצועי כמורה לבלט.

ארכיון מעברות 

מגוון מאמרים נבחרים מארכיון קיבוץ מעברות

מהארכיון

מהארכיון
במדף התיקים של עוזבי הקיבוץ מצאנו מכתב מרתק שנשלח על ידי עולים מהונגריה שהגיעו מעתלית למעברות לתקופה קצרה של התארגנות. המכתב נכתב ב 7.9.1945 על ידי ד"ר שומודי (או שומוצי ) לחברים בשוויץ.בחלקו הראשון של המכתב ישנו תיאור המסע הקשה מהונגריה לעתלית .החלק השני עוסק רובו ככולו בקיבוץ מעברות. הוא מתאר להפליא את המקום,את הקשרים בין החברים,חינוך הילדים ועוד.
להלן החלק השני:
אתמול בבוקר הילדות קטי ואנקה נסעו לקבוץ דן. לא היה לנו זמן להרגיש שהעולם ריק בלעדיהן,כי אחרי שעה קלה עלינו אנחנו לאוטובוס בכיוון תל-אביב. הרגשנו את המשמעות החגיגית של הרגע: האוטובוס נעמד לפני בית המכס האנגלי, הסתכלו בדרכונים שלנו בהם היה כתוב: "בעל הדרכון רשאי להישאר בפלסטינה לצמיתות כמהגר". הגלגלים של האוטובוס התחילו לזוז. זה היה הרגע בו הרגשנו לאחר זמן רב שאנו שוב אנשים חופשיים.עכשיו כל אחד מאיתנו היה יכול לרדת וללכת לדרכו אם היה רוצה בכך.
בכביש חיפה תל-אביב התחבורה יותר עמוסה מאשר היתה בימי שלום בכביש בודפשט- וינה. בכביש הזה מורגש באיזו מידה פלסטינה היא ארץ הניגודים. מולנו נוסעת מכונית מפוארת ומצוחצחת ומאחריה ערבי זקן על חמור בלבוש ערבי מסורתי. אנו עוברים על יד כפרים ערבים פרימיטיביים ומלוכלכים,עד כמה שניתן לראות זאת מתוך האוטובוס. בקתות בלי חלונות ובלי גגות, עושה רושם שהם עדיין בשלבי בניה או שסבלו מדליקה הרסנית. אולם הכפרים הערבים הללו הם ברמה גבוהה לעומת אותם ערבים שגרים באוהלים. מי שראה אוהלי צוענים ותושביהם יכול לתאר לעצמו את רמת החיים הזאת.
אחרי זה רואים בתים יפים, מסודרים,מגדל מים, מטעים לתפארת – מושב יהודי. כל מה ששמענו על ההבדל ברמת החיים בין שני העמים נכון ביותר. התמונה משתנה מדקה לדקה, כאילו היתה זו פרופגנדה מוזמנת. אדמות יבשות, שוממות, אחרי זה חורשות וגינות פורחות ושוב מדבר של חול. רק חסרה הפרסומת : "תראו לפני כמה שנים עוד הכל היה עקר ותראו איך זה נראה עכשיו!"
"מעברות" אמר הנהג ועצר את האוטובוס. עכשיו מתחילה אגדה שטרם התעוררתי ממנה. מאז שיצאנו מהאוטובוס חיפה – תל אביב אני מרגיש שלא אוטובוס ישן הביא אותנו הנה אלא מכונת הזמן של h.g. wells זאת לא מטפורה. אי אפשר לתאר את הנס. אי אפשר לדווח על זה בשיחות(תנועה), אפשר רק לחוות את זה. כל מה שקראנו, שמענו , דיברנו, זה נטול חיים, נטול צבע לעומת המציאות שקיימת פה. פשוט אי אפשר לתפוס.
קיבוץ מעברות בנוי על גבעה על יד הכביש. על החלק העליון של הגבעה עומד בית הדומה למועדון אנגלי, סביבו דשא ירוק (כמו באנגליה), עצי תמר, ורדים ועוד המון פרחים. הבית בנוי מאבן ירושלמית ורודה, שלוש מדרגות מובילות לכניסה, הגג מונח על עמודים. מהפרוזדור נפתחה דלת זכוכית עם כנפיים גדולות לחדר האוכל.מול על במה קטנה, עומד פסנתר שחור, מאחוריו חלון ענקי, כמעט לכל האורך של הקיר. ההרגשה היא שהגינה נמצאת בתוך האולם. 150 איש אוכלים פה. השולחנות מכוסים שעוונית. שישה אנשים מסביב לכל שולחן. הכל פרקטי ובטוב טעם ונוחות. כל הריהוט הוא עבודה של הנגרייה בקיבוץ. נגרייה מעולה. בקומת הקרקע נמצא המטבח.בקומה מעל חדר קריאה עם שבועונים, ירחונים ו6000 ספרי ספריה. כשאתה נכנס לבניין ריק אתה כאילו מצפה לפגוש חברי "מועדון מפואר" לבושים בחליפות לבנות אלגנטיות. ממרפסת הגג רואים את כל הקיבוץ: שני בנייני אבן, פרדס ולידו הרבה בנייני מגורים קטנים. תחילה בנו את הבתים מעץ והם קרובים יותר למרכז. הדירות החדשות כבר בנויות מאבן. לכל זוג יש חדר משלו. בבית קטן אחד יש שניים שלושה חדרים עם מרפסת. כל התמונה מזכירה שכונות של צריפי סוף שבוע, דבר נפוץ בשנים האחרונות. החדרים אווריריים, על כל דלת,חלון רשת נגד יתושים. הרצפה עשויה אבן.הריהוט נעים לעין. כנראה כל אחד מרהט על פי הטעם שלו. שולחן כתיבה, מדף לספרים, כורסה, כסאות קש, והרבה חפצים קטנים המוסיפים לרושם: אהילים מפרגמנט, תמונות, כריות, שמיכות באריגה ביתית,וילונות וכו'. השירותים בבנין נפרד. המקלחת נפרדת לנשים ולגברים ויש בה ציוד מודרני. לפני המקלחת, במלתחה, כל אחד נועל נעלי עץ כדי שרגליו תשארנה נקיות גם אחרי המקלחת. בדרך כלל מתרחצים ומתקלחים המון.
קיים מינימום של פורמליות. כשהגענו, הצגנו את עצמינו במשרד (שמשמש גם כדואר ממשלתי) והצטרף אלינו חבר דובר הונגרית ומרגע זה היינו בבית. לא היו טפסים למילוי, לא בקשו נתונים כלשהם. בחדר האוכל כל אחד יושב איפה שהוא רוצה,החברים כאילו לא שמים לב שמישהו יושב ביניהם. מוזר שהאנשים לא מדברים איש עם רעהו, לא בבוקר ולא בזמן כלשהו. איש לא חושב להציג את עצמו. אם רוצים להיות לבד, אז אנחנו לבד, אם רוצים חברה מוצאים בקלות. אנחנו כמובן בינתיים חלשים מאד בשפה אך מקווים שזה ילך לנו בעתיד הקרוב.אנחנו נהנים מאירוח מעולה.כאילו אדישים ולא שמים לב.ויחד עם זאת, ערניים לכל פרט ופרט. ליוצי היה אתמול קלקול קיבה והיא קבלה דיאטה.בארוחת הבוקר היום מיד פנתה אליה חברה ושאלה אם היא צריכה עדיין אוכל דיאטטי או להביא לה אוכל רגיל. חוסר הפורמליות בולט גם על יד השולחן . לא מכבדים ולא מחכים זה לזה. מי שסיים לאכול קם והולך. לא שומעים הרבה את המילים "תודה" "בבקשה" אך לא מדובר בחוסר נימוס. כל דבר מובן מאליו והנימוסים הפורמאליים מיותרים.
לגרעין של הקיבוץ בגילאי 30-40 הצטרפה קבוצה של בני 20 בערך. כמה הורים וילדי הקיבוץ משלימים את מספר האוכלוסייה ל 300 בערך. גודלו של המשק 200 "הולד" (כך אמרו לנו, הם העבירו את הגודל מדונם אך לא אמרו כמה דונם) חיטה, תפוחי אדמה, גן ירק, תפוזים, לימונים, תירס, עגבניות ולא תאמינו גם בננות. האחרונות הן הצלחה גדולה. בשנים האחרונות הרפת משמשת לדוגמה. הממוצע 20 ליטר ליום. מבחינת תעשייה יש נגריה, בית מלאכה לנעליים שעובד רק עבור הקיבוץ. יש מוסך. תחילה קיבלו גם עבודות מבחוץ אך כעת העבודה היא כה רבה שמשתמשים בעבודה שכירה, כמו בעבודות בניין.
לארבעה קיבוצים בסביבה יש קואופרטיב: 15-20 משאיות להובלת התבואה, המוסך המרכזי במעברות. ראוי לציון שאחד הקיבוצים שייך למפאי ובכל זאת כולם מסתדרים ביניהם. בכלל מה שהיה אידיאולוגיה בחוץ לארץ, נהפך פה לחיים והתמונה נראית אחרת. החיים המשותפים הם צורך השעה ולא אידיאליזם תיאורטי. מאד מפתיע שמחנכים את הילדים ללא פוליטיקה. המחשבה מאחורי זה שמספיק שילד ישמע מפוליטיקה בגיל 16 וישתתף בה מגיל 18.
חינוך הילדים זאת פרשה בפני עצמה. אם מישהו שמע פעם על ילד יהודי מכוער הוא היה צריך לראות את הילדים פה. אחד יותר יפה מהשני. מבלונדינים בהירים(כמו שוודים) עד שחרחרים כמו פחם. יש פה ילדים מכל הגוונים. רק ילד יהודי מהגולה, כפי שהנאצים ציירו אותו, לא ראיתי. ובאיזה חן הילדים הללו מתנועעים. חלק גדול מתקציב הקיבוץ מיועד לחינוך הילדים. בבית נפרד,קודש הקודשים: קבוצת התינוקות. מיטות קטנטנות עם רשת לבנה. המיטות תמיד מתמלאות מחדש. איך שהתינוקות גדלים, נולדים חדשים ותופסים את מקומם במיטות. בקיבוץ המים החמים יקרים, אך פה יש מיכל של 100 ליטר שתמיד מלא במים חמים. הילדים הגדולים יותר נמצאים בגן הילדים. יש שניים כי באחד אין מקום לכולם. יוצי מתבוננת בגננת שלה ועיניה מבריקות. הריהוט, הציוד כמו בגן פרטי מעולה בבודפשט מהצעצועים ועד ה"בובטרון". בעבודות הילדים מגלים דמיון רב יותר. שמנו לב שבגן הילדים יש גם חדר בובות ומטבח לבובות, אולי שלא - נדע הילדים משחקים גם באבא ואמא אף שהם רואים בסביבתם רק חיים משותפים.
הקבוצה הראשונה של תלמידי בית הספר עולה השנה לבית הספר התיכון. למטרה זו בונים עכשיו "גימנסיה" בגבעה השכנה, מרחק קטן מהקיבוץ. הילדים יגורו שם עם תלמידים מקיבוצים אחרים של "השומר הצעיר" וילמדו שם לפי התכנית. חושבים על 20- 25 תלמידים לכיתה. סביב בית הספר התיכון מתכננים משק קטן, כי עבודות המשק מהוות חלק משמעותי מתכנית הלימודים. בית הספר מתוכנן עבור שמונה כיתות.
בכל זאת אינני יכול לכתוב על כל הפרטים המעניינים, אני רוצה לסיים את המכתב ולשלוח אותו מחר. כן , פרט אחד חשוב: פה כל אחד מכיר את שמך מ"המשמר" .
אמשיך בפעם הבאה עד אז ברכות חמות לשניכם.

תגובות והערות

ע"י לינה דר
Friday, January 25, 2013 11:51 AM
תודה רבה על פרסום המכתב! איזו עדות על מעברות שלי! במיוחד העדות על הערך הרב שייחסו אז לחינוך, גם ערך כספי, אבל בעיקר ערך חינוכי! אוזו השקעה השקיעו בו! תודה, תודה,
לינה
ע"י עדיקה
Tuesday, January 29, 2013 1:41 PM
לינה,
תודה על התודה.שמחתי שקראת את זה.אני מסכימה איתך שזו עדות יוצאת מן הכלל- עדיקה

כתבו תגובה או הערה

Only registered users may post comments.

דירוג