ארכיון תמונות

Skip Navigation Links.

גלריית תמונות

31
פאב ארט - יורם גרינבלט: מכלול היצירה
Hana shalem  23
חנה שלם - ציור בגיל 90
Comp-1-test-extra5
פייר קליינהאוז
ScreenHunter_420 Feb. 03 21.12
שירלי בר-אמוץ - סיכות
027b.jpg
תחרות צילום לט"ו בשבט 2007
ScreenHunter_423 Feb. 03 21.13
שירלי בר-אמוץ - סיכות

תמונות חדשות בארכיון התמונות

adam1987_לואיזה ארדיטי - מתפרה
לואיזה ארדיטי במתפרה.
adam1987_יפעת ארן 2
יפעת ארן.
adam1987_יפה הלפרין-מתפרה
יפה הלפרין במתפרה.
adam1987_יהושע מס
יהושע מס.
adam1987_יעל שלג
יעל שלג.
adam1987_דליה פלג-לביא
דליה פלג-לביא.
adam1987_דבורה שלג
דבורה שלג.
adam1987_גלית יערי,מיכל לוי,דניאל שרון
גלית יערי- מטפלת. על ידיה- דניאל שרון.שני מימין- איתמר כתר, לידו מיכל לוי.

דפי זיכרון לחברים

ריכטר אופליה

אופליה ריכטר – דברים לזכרה

אופליה יקרה. כמה לא צפוי.... קשה לדבר עלייך בזמן עבר. תמיד כל-כך חיונית, חייכנית, מלאת שמחת-חיים, מאירת פנים וכל-כך משמעותית לכל-כך הרבה אנשים.

אופליה נולדה ב-3.1.1923. היא הייתה בת בכורה לשני אחים (אח ואחות שעדיין חיים בארגנטינה), בעיירה אנדור שבצפון פולין. באותם זמנים לא היו שם לא חשמל ולא מים זורמים. אביה של אופליה, אהרון קוּנסְט (שפירושו בגרמנית: אומנות) היה נגר. אמה של אופליה, מינה, הייתה עקרת בית. אופליה למדה בבית-ספר שבו למדו גם עברית. הייתה שם קהילה יהודית פעילה.

גרינבלט לני

לני שלנו

בלתי נתפס לקשור אישה כל-כך יפה, חיונית, חייכנית, מלאת אופטימיות ושמחה - למוות. אין איש שלא זוכר את לני כאישה פעילה, ספורטאית, רקדנית ומלאת חיים.

לני נולדה למשפחת דריסק באמסטרדם ב-1 ביוני 1940. אביה ארי היה עובד תעשיה ואימה קורי, שהיתה אחות ל-7 אחים מתאגרפים, עבדה אז בבית הקפה של סבתה של לני. מאוחר יותר עבדה שנים רבות כגננת ולאחר מכן כתופרת תלבושות בתיאטרון חשוב באמסטרדם.

את שנות המלחמה עברה המשפחה באמסטרדם. לני גדלה בבית נוצרי. בזמן התיכון למדה בלט והמשיכה והשלימה את לימודיה באקדמיה למחול. היא עסקה במחול באופן מקצועי כמורה לבלט.

ארכיון מעברות 

מגוון מאמרים נבחרים מארכיון קיבוץ מעברות

מהארכיון

סטארטאפ נוסח שנות הארבעים :לכבוד 80 שנה לעליה על הקרקע 

הפעם  אנו מביאות כתבה על יזמויות שאמנם לא היו ענף בפני עצמו אבל הצליחו ונשאו פרי.

בעיתון הקבוץ שפורסם ב  14.5.91 הופיעה כתבה של רחל דניאל בשם-" מאגדות המקום".רחל מספרת על היוזמה לנצל את צמר הכבשים שבדיר לסריגת סוודרים לילדים ועל הפרווה מהארנבייה שנוצלה גם היא לשיפור הצמר .

להלן הכתבה של רחל דניאל כלשונה:

מאגדות המקום

הסיפור על עיבוד הצמר - להשלמת הסיפור של סיקש על עדר הצאן

בשנת 1943 היה קשה להתקיים. רפת קטנה, לול קטן של מטילות, גן ירק גדול ומפורסם, אבל מעט פרנסה לקיום.כל מי שיכול היה להכניס ענף חדש ולעבוד בו, היה מבורך.

כך, דוד בן אברהם ז"ל, הקים את "הארנבייה" – במקום השיכון הצפוני של היום – ועבד בה.

אני החלטתי לנצל את צמר הכבשים ולהתחיל בעיבודו לסריגת סוודרים לחברים. יצאתי לקורס קצר, שחברה מגבעת-השלושה ארגנה.

רחצנו את הצמר במכבסה. היו שם 2 שקתות גדולות ומכונת כביסה קטנה. בשקתות אלה, השרינו את הצמר – הספוג זבל וריחות. כל כמה שעות החלפנו את המים עד שהצמר קיבל את צבעו הטבעי. צבענו אותו ושלחנו לסריקה לאחר יבוש על גג המכבסה.

במשך הזמן שיפרנו את איכותו על ידי תוספת שיער "אנגורה" מהארנבים. חדר העבודה שלנו היה על "הבמה" של חדר האוכל – היום המועדון לחבר. עבדה אתי מאשה צור ז"ל ומדי פעם נוספו עוד חברות. עבודה חדשה, מעניינת, בחדר האוכל! כל החברים באו לראות ולהתעניין. חברות התחילו לסרוג לילדיהן. אנו סיפקנו חוטים בעובי שונה, הכנסנו "נול" קטן ועשינו שמיכות לתינוקות כמו השטיחים שעושים ב"עמל" היום, אבל מצמר עדין ורך.

את עבודתנו, הפסקנו, מאשה ואני, כי בלילה אחד נסענו שתינו ללדת את בנינו: ישי צור (עתה בקבוץ חצור) ושאול דניאל.                         

                                                                                        תם הסיפור – רחל דניאל

 בראיון שערכה רותי בן שלום עם סיקש (אלכסנדר) סלע שעבד בדיר הצאן- הוא סיפר: הגזע שגידלנו, גזע הורסי, לא הצטיין בצמר משובח היה זה זן שנתן דווקא הרבה חלב...לפני הגז היה העדר מקבל רחיצה בימה של ויתקין... (מתוך ידיעות הקבוץ 3.5.91)

ערה בספרה "ילדת קבוץ" מספרת :

"...חבילות הצמר הגיעו ל"חדר של בתיה (גרון)" שהייתה יושבת בחדר קטן, צמוד אל קיר המרפאה, שם הייתה מכבסת את הצמר וצובעת בצבעים שונים, תולה בחוץ  לייבוש ואח"כ יושבת לה בין ערימות הצמר הצבעוניות ,מפעילה את הנול,כזה עם גלגל מונע על ידי דוושה, והיא שוזרת את הצמר לחוט צבעוני גס ועבה. ...את הרגשת הסוודר הגס אני חשה עד היום. זה היה סוודר דוקר דרך החולצה וכל בד אחר."

פניתי למספר חברים נוספים: כולם מספרים על החדר הקטן בו עבדה בתיה גרון ולדברי גדעון אלון גם סופי גרון. יש לציין שהצמר דקר את כולם:

נעה שפירא זוכרת היטב את הפולוור (אפודה) הכתום והדוקר שלה שנסרג בסריגת אורז.  צילה שמעוני מספרת שאמא שלה הוסיפה בטנה לסוודר, וגדעון אלון גם הוא זוכר את הסוודר הדוקר שאמא סרגה לו.

אבל למרות הדקירות כולם לבשו והתחממו. זה היה הבגד הכי חם – מעילים לא היו עדיין.

האם מישהו יודע היכן  הנול ששמש לאריגה?  נשמח לתשובה בעניין זה.

 

הביאה לדפוס-עדיקה נקש-ארכיון קבוץ מעברות.

 

 

 

 

 

 

 

קטגוריה: תעשיה

תגובות והערות

לא נכתבו תגובות למאמר זה. היו הראשונים להגיב.

כתבו תגובה או הערה

Only registered users may post comments.

דירוג